פורום פסיכיאטריה - עמוד 859

אני נוטלת Latuda &Prozac האם ויאגרה נשית תעזור לי להגיע לאורגזמה כמו חפני שחליתי ?

שלום ד"ר רובין, אני לקחתי איקסל במינון של 100 מ"ג לטיפול בדיכאון והופיעה לי תופעת לוואי של כאב באשכים. כעת, עברתי לאפקסור, 75 מ"ג בינתיים, ועל היום הראשון של לקיחת התרופה התופעה הזו חזרה. האם מדובר בתופעת לוואי ידועה של האפקסור? האם זה עובר? האם זה נשמע כמו משהו שדורש כבר התייחסות של אורולוג? תודה

שלום ד״ר קרני, מתי לדעתך עדיף ליטול סרנדה, בבוקר או בערב? כרגע אני נוטל כבר 3 חודשים בבוקר אחרי האוכל ומצב הרוח משתפר רק לקראת הערב. האם במצב כזה כדאי לעבור ליטול בערב? ואם כן אז אחרי האוכל? והאם זה בסדר שיהיה הפסקה קטנה כי אני אטול את הסרנדה מבוקר של יום אחד לערב שאחריו. תודה מראש.

הייתי מוצפת רגשית מהרבה בחינות. ניסיתי להבין למה לעזאזל קשה לי עם המציאות הזאת? למה אני לא מאושרת? בודד בו הבנתי משהו מהותי לגבי עצמי.”A-HA! Moment” שאלתי את עצמי שאלות ואז היה לי הרגע הזה הרגיש כאילו שראיתי אור בקצה המנהרה. אור שנתן לי מוטיבציה לעשות סדר. הרגשתי כמו בסצנה מתוך הסרט "מטריקס" . סצנה בה מורפיוס בירך את ניאו באומרו: "נראה שאתה מרגיש כמו אליס מתגלגל במחילות הארנב. אתה נראה כמו אדם שמקבל את מה שהוא רואה אבל מצפה להתעורר. אתה יודע שמשהו לא בסדר בחייך אך לא יכול להסביר את זה אבל אתה מרגיש את זה. זה כמו קיסם שתקוע בראש שלך" - "מטריקס?" שאל ניאו. - "למרבה הצער" ענה מורפיוס "אף אחד לא יכול להגיד לך מה זה מטריקס. אתה צריך לראות את זה בעצמך" מורפיוס הראה לו שני כדורים. "קח את הגלולה הכחולה" הוא אמר "ואתה מתעורר במיטה שלך וממשיך להאמין במה שאתה רוצה להאמין. קח את הגלולה האדומה ותישאר בארץ הפלאים ואני אראה לך עד כמה עמוק הוא חור הארנב." לקחתי את הכדור האדום. שמתי על השולחן את כל האמונות, המניעים והפטרנים שלי. בחנתי אותם אחד אחד. התוננתי על הרגעים בהם הם נוצרו. הבנתי ממה אני מורכבת. הבנתי מי אני. הרגשתי שאני מטיילת בתת מודע של עצמי. השינה שלי התהפכה. הייתי נשכבת לישון עם הזריחה. התהליך הלך והתעצם. כשסיפרתי עליו לאחותי היא עמדה על כך שנלך לפסכיאטר. כשסיפרתי עליו לפסכיאטר הוא רשם לי כדורים אנטי- פסיכוטיים למניעת פסיכוזה. הסכמתי לשתות שליש מהכדורים במהלך שבועיים רק כדי שאחותי תהיה רגועה. חוץ מעייפות, האטה בקצב המחשבות (תכלס, באה לי טוב) וטיפטוף של חלב מהפטמות הם לא עשו לי כלום. הפסקתי איתם. המשכתי לקלף שכבות. מצד אחד הרגשתי בדידות נוראית כי אף אחד לא הבין את מה שאני עוברת חוץ מגוגל ויוטוב. מצד שני, ידעתי שאני עוברת תהליך מאוד מהותי. לא רציתי לעצור אותו. עם כל הקשיים שבו. ככל שהבנתי יותר על עצמי ככה הבנתי יותר על האנושות כולה ולהיפך. הבנתי שיש לי השפעה על האנושות ולה יש השפעה עלי. אנחנו מערכת אחת. חיפשתי להבין את המערכת הזאת בפסיכולוגיה פסכיאטריה, מדע, מוסיקה, ספרות, פילוסופיה, קולנוע, דת, בודיהזם, קבלה, מודעות, התעוררות רוחנית, חלומות צלולים. הייתי צמאה לתשובות. חיפשתי אותן מבפנים ומבחוץ. "צירופי מקרים" לא פסקו להגיע. הרגשתי שיש סינכרון בין המחשבות שלי למה שקורה במציאות. הרגשתי שאני בהצגה. כמו בסרט "המופע של טרומן". תהיתי אם אני משוגעת. עברה שנה מאז שזה התחיל . זה עדיין נמשך. איכשהו, כל הזמן הזה, הצלחתי להישאר עם הרגליים (לפעמים עם קצות האצבעות) על הקרקע ולא לאבד את הקשר עם המציאות האובייקטיבית. אני מותשת מצד אחד, מתרגשת ממה עוד נשאר לי לגלות מצד שני. הרי, תוך שנה הזאת, גיליתי כל כך הרבה. ניסיון לנסח את זה במילים נידון לכישלון. כמו שמורפיוס בסרט אמר: "לצערי, אף אחד לא יכול להגיד לך מה זה מטריקס. אתה צריך לראות את זה בעצמך" אני רק יכולה להעיד שמאז שזה התחיל, אני מרגישה הרבה יותר חזקה, מודעת, מאוזנת ושלווה עם עצמי ועם סביבה שלי.

שלום. אני סובלת מחרדה, דכאון ו-OCD כבר שנים רבות, אולם בשנתיים האחרונות, החרדה ממנה אני סובלת התגברה משמעותית והיא מלווה אותי כמעט בכל יום ולאורך היום כולו. במילים אחרות, החרדה שאני חווה היא מתמשכת ואינה מתבטאת בצורת התקפים האורכים כמה דקות בלבד. מה שהופך את המצב לגרוע יותר, הוא שהחרדה משתקת אותי ומונעת ממני לעשות ולו את הדברים הפשוטים ביותר (כמו לשטוף כלים, למשל), כך שאני מעבירה את כל ימיי במיטתי ולכן, אני מרגישה שחיי הולכים ומתבזבזים ואינם מתקדמים לשום מקום (אני בת 36 ואין לי קריירה, זוגיות או ילדים). בעבר ניסיתי סוגים שונים של תרופות, ללא הצלחה (חלקן לא סייעו לי ולחלקן היו תופעות לוואי בלתי נסבלות). לפני מספר ימים התחלתי בנטילת לוסטרל, אלא שאצטרך לחכות כחודשיים כדי לדעת אם יש באפשרותו לעזור לי ובינתיים, החרדה שאני חווה על בסיס יומיומי מסבה לי סבל רב. בכל מקרה, בגלל הסבל הרב שאני חווה, התמכרתי לקסנקס ולעיתים אני לוקחת אפילו 8 כדורים של קסנקס (0.5 מ״ג) ביום. ולשאלתי: אני מעוניינת להיגמל מהקסנקס. האם ישנו כדור אחר שאני יכולה לקחת במקומו, שאינו ממכר, עד שהלוסטרל יתחיל את פעולתו, אם בכלל? פרנגן לא מסייע לי כ״כ, אגב.

שלום וברכה האם אירוע מאני-פסיכוטי בעקבות נטילה של 60 מ"ג פאקסט (סרוקסט), מעיד על הפרעה דו קוטבית? הפסיכיאטר דאז אמר שלאנשים שאין להם נטייה להפרעה דו קוטבית, גם אם ייטלו 60 מ"ג פאקסט זה לא ישפיע עליהם ויכניס אותם למאני-פסיכוטי כמו שהשפיע עליי.. הוא היה פסיכיאטר פרטי, אבחן לי הפרעה דו קוטבית... לאחר שנתיים הייתי באשפוז, שם לא אובחנה מחלה נפשית, אובחן רק הפרעת אישיות מעורבת - mixed personality disorder אובחנה הפרעת אישיות מקלסטר B וC כרגע מטופל בלמיקטל 200 מ"ג לוסטרל 50 מ"ג ואיטומין 10 מ"ג (לשינה) יש עדיין מרכיבים דיכאוניים, אם כי אני מתפקד כלפיי חוץ, אך בפנים בלב אני בדיכאון ופסימי... נמצא במעקב בבית חולים לנפגעי נפש אך מרגיש שאין אינטרקציה כ"כ טובה עם הפסיכיאטר ושהוא לא קשוב אליי כ"כ (לא נותן לי הסברים על תהליך טיפולי ועל התרופות). בגלל שזו מרפאה ציבורית נראה כאילו "אין לו זמן".. האם כדאי לעבור לרופא פרטי..? רוצה לעבור לסימבלטה אבל הפסיכיאטר כרגע מביע התנגדות...למרות שעדיין יש מרכיבים דיכאוניים.. בעיקר נמצא אצלי תמיד אפיזודה מעורבת..(כלפיי חוץ מתפקד והכול תקין, נמצא עם בת זוג עם חברים יוצא מבלה צוחק..) כלפיי פנים פסימיות חוסר תקווה מרגיש רע.. :\ מה מומלץ לעשות במקרה כזה..? באשפוז לפניי שנה תמיד עלתה השאלה האם זו רק הפרעת אישיות או שזה תהליך של התפתחות זחלנית של מחלה... תודה מראש על העזרה

שלום. אני סובלת מחרדה, דכאון ו-OCD כבר שנים רבות, אולם בשנתיים האחרונות, החרדה ממנה אני סובלת התגברה משמעותית והיא מלווה אותי כמעט בכל יום ולאורך היום כולו. במילים אחרות, החרדה שאני חווה היא מתמשכת ואינה מתבטאת בצורת התקפים האורכים כמה דקות בלבד. מה שהופך את המצב לגרוע יותר, הוא שהחרדה משתקת אותי ומונעת ממני לעשות ולו את הדברים הפשוטים ביותר (כמו לשטוף כלים, למשל), כך שאני מעבירה את כל ימיי במיטתי ולכן, אני מרגישה שחיי הולכים ומתבזבזים ואינם מתקדמים לשום מקום (אני בת 36 ואין לי קריירה, זוגיות או ילדים). בעבר ניסיתי סוגים שונים של תרופות, ללא הצלחה (חלקן לא סייעו לי ולחלקן היו תופעות לוואי בלתי נסבלות). לפני מספר ימים התחלתי בנטילת לוסטרל, אלא שאצטרך לחכות כחודשיים כדי לדעת אם יש באפשרותו לעזור לי ובינתיים, החרדה שאני חווה על בסיס יומיומי מסבה לי סבל רב. בכל מקרה, בגלל הסבל הרב שאני חווה, התמכרתי לקסנקס ולעיתים אני לוקחת אפילו 8 כדורים של קסנקס (0.5 מ״ג) ביום. ולשאלתי: אני מעוניינת להיגמל מהקסנקס. האם ישנו כדור אחר שאני יכולה לקחת במקומו, שאינו ממכר, עד שהלוסטרל יתחיל את פעולתו, אם בכלל? פרנגן לא מסייע לי כ״כ, אגב.

אני לוקחת אפקסור 225 מל.אני נוטלת אותו 12 שנה.לפני חודש העליתי את המינון ל 300 מל אך זה עדיין לא משפיע.הרופאה אמרה שהכדור כנראה עשה את שלו.היא הציעה כדור תחליפי פבוקסיל.האם כדאי להחליף?אני מאוד חוששת כי הגמילה מאפקסור היא מאוד קשה.ואם להחליף איזה כדור מומלץ לדיכאון וחרדות??

שלום אני בחור בן עשרים ושבע סובלה מזה כמה שנים מחרדה כללית וחברתית במיוחד טופלתי על ידי פסיכיאטר פרטי כל תקופה זו ניסתי את כל התרופות ועברתי בין כולם החרדה הזאת מפריעה לא מאד בחיים אני מרגיש שאני לא חי את חי למרות שאני בלור משכיל

סובל כ-30 שנים.מדכאון קליני.אוסידי.אשיות גבולית קשה עים קווים אנטי סוציאלים.נטיות אובדניות.ישנן עוד אפיונים.סף גרוי נמוך. אח"כ אוסיף