אחת ולתמיד: האם ניתן למנוע את התפתחותה של מחלת הסוכרת?

סוכרת היא אחת מהמחלות השכיחות ביותר עמה מתמודדים מיליונים ברחבי העולם. מדובר במחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר (גלוקוז) בדם וכך למעשה גם נקבעת חומרתה. בדיקת המוגלובין מסוכרר (HgbA1c) בוחנת את רמות ההמוגלובין הנקשר אל מולקולות הסוכר המומסות בדם. 

רמת המוגלובין מסוכרר תקינה היא עד 5.7; בין 5.8-6.4 יאובחן מצב טרום סוכרתי ורמות המוגלובין מסוכרר גבוהות מ-6.5 ייחשבו כסוכרת מלאה. 

את התחלת הבעיה המטבולית ניתן לזהות עוד לפני עליית רמות הסוכר בדם, כאשר קיימות רמות גבוהות של אינסולין. מצב זה שכיח ביותר ולמעשה קיים ברוב האוכלוסייה המערבית. ללא טיפול מתאים, עלולה להתפתח טרום סוכרת ולבסוף גם סוכרת.

 Chinnapong |  Shutterstock

מהי היפר אינסולינמיה?

היפר אינסולינמיה היא מצב בו רמות ההמוגלובין המסוכרר אמנם תקינות, אך קיימות רמות גבוהות מן התקין של הורמון האינסולין בדם. במצב זה, הנגרם עקב תנגודת לאינסולין או עמידות לאינסולין, תאי הגוף אינם מגיבים באופן מיטבי להורמון האינסולין או שמפתחים עמידות כלפיו. הלכה למעשה, תאי הגוף המלאים כבר בסוכר מתנגדים להחדרת הסוכר העודף באמצעות האינסולין,וכדי לנסות ולהתמודד עם התנגדות התאים לפעילות האינסולין, מפריש הלבלב כמות מוגברת של ההורמון. 

היפר אינסולינמיה היא העדות הראשונית להתפתחות מחלת הסוכרת, עוד טרם לעליית רמות הסוכר בדם.  לכן, בדיקה לבחינת רמות הסוכר בדם לא תסייע באבחון ונדרשת בדיקה לבחינת רמות הורמון האינסולין בצום. במצב תקין, רמות האינסולין האופטימליות נמוכות מ- 5 ורמה תקינה נעה בטווח שבין  5-10. אם רמת האינסולין גבוהה מ -10, מדובר בהיפר-אינסולינמיה. 

על הקשר בין עמידות לאינסולין והתסמונת המטבולית 

האצת דמנציה ותרומה להתפתחות של מחלות ממאירות: אלה הן ההשלכות הבריאותיות של סוכרת

איך ניתן למנוע את התפתחות הסוכרת במקרים של היפר אינסולינמיה?

היפר אינסולינמיה היא מצב הפיך. הורדה של רמות הסוכר והאינסולין תוביל לנסיגת הסוכרת ואף למניעת התפתחות המחלה. 

תזונה מתאימה
הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא שינוי בתזונה. התמדה בתזונה דלת פחמימות ועתירה בשומנים בריאים שמקורם לרוב מהצומח , תסייע באיזון רמות האינסולין והסוכר בדם. שומנים בריאים אינם גורמים לעלייה ברמות האינסולין ועל כן מומלצים במיוחד. 

מעבר להגבלה בצריכת הפחמימות והסוכרים, מומלץ להגביל גם את צריכת החלבונים מאחר וגם הם גורמים לעלייה ברמות האינסולין (מתונה יותר מזו אשר נגרמת על-ידי הפחמימות). מעבר לכך, בקרב מבוגרים אשר סיימו את תהליך הגדילה לגובה החלבונים באמצעות קולטן הנקרא mTOR , עלולים לגרום לשגשוג יתר של תאי הגוף שמשמעותו השמנה ומחלות נלוות נוספות. 

תזמון הארוחות
תזמון הארוחות חשוב גם הוא לשם איזון רמות האינסולין והסוכר. בשנים האחרונות ההמלצה הרווחת היא ביצוע של הפסקות אכילה ארוכות במהלך היממה (12-16 שעות ללא אכילה). הפסקות אכילה ממושכות תורמות לירידה ברמות האינסולין והסוכר בגוף. בנוסף, הורמון האינסולין חוסם את פירוק השומן בגופינו ועל כן רק במצבים בהם אנו מצויים בהפסקת אכילה ארוכה מספיק יכול להתרחש פרוק שומן, מטרה שרבים מאיתנו חושקים בה. 

הפחתת גורמי סטרס
מצבי לחץ גורמים להפרשה מוגברת של הורמוני הסרטס קורטיזול ואדרנלין אשר תורמים גם הם להתפתחות העמידות לאינסולין ולעליית סוכר. 

שינה איכותית ומספקת
השינה מהווה גם היא חלק מרכזי במניעת העמידות לאינסולין. שינה לא מספקת גורמת להפרשה מוגברת של קורטיזול שכאמור עלול להחמיר את המצב. 

הימצאות בתנועה מבורכת לניצול של מאגרי הסוכר, אך אין צורך בצריכת פחמימות מוגברת או עודף של חלבונים לפני ואחרי האימון הגופני. 

צעדים אלה אינם יעילים רק למקרים בהם קיימת היפר אינסולינמיה אלא גם במצבים של קדם סוכרת וסוכרת מלאה. ברור שככל שהמחלה מתקדמת יותר, כך הצעדים בהם נצטרך לנקוט כדי לגרום לנסיגת המחלה יהיו דרמטיים יותר ויכללו תקופות ארוכות יותר של הפסקת אכילה. 

כיצד מתבצע המעקב ומה הוא כולל?