היסטריה (Hysteria)

המושג "היסטריה" מתייחס לשני סוגי הפרעות נפשיות שבהן מנגנון המעבר למודעות גורם להפרעה בתפקוד המוטורי או התחושתי (הפרעה קונברסיבית), או לצמצום בשדה המודעות (הפרעה דיסוציאטיבית). הפרעות אלו אינן נובעות מפתולוגיה אורגנית ואינן בשליטה רצונית של האדם. למרות זאת, יש לעיתים משמעות שלילית למושג היסטריה ("אל תהיה/י היסטרי/ת!...") הקשור לאופי הדרמטי של התופעות ההיסטריות.

הפרעה קונברסיבית או הפרעת המרה מתבטאת באובדן מוטורי כגון חולשה או שיתוק, או באובדן תחושתי כגון חוסר תחושה (Anesthesia), הפרעה תחושתית (Paresthesia), עיוורון או חירשות, או הפרעה בקיום יחסי מין כגון חוסר תחושה או כאבים.

הפרעות דיסוציאטיביות יכולה להתבטא בפגיעה בזיכרון, במודעות ובזהות. ההפרעה הדיסוציאטיבית השכיחה יותר היא האמנזיה ההיסטרית או הפסיכוגנית (Psychogenic amnesia) שבה אירועים מתקופות שלמות נשכחים. הפרעת הזהות הדיסוציאטיבית (או פיצול האישיות - Multiple personality disorder), היא הפרעה דיסוציאטיבית חמורה ונדירה יותר. הזהות הרגילה של האדם נשכחת לזמן מה ובמקומה מופיעה זהות אחרת.

תסמיני ההיסטריה עלולים להופיע אצל ילדים, גברים ובקרב קשישים, אך לרוב מופיעים אצל נשים מבוגרות. הם מופיעים בעיקר בתגובה למצב של מתח (כגון מחלה או מוות של אדם קרוב שהחולה מחקה את תופעות מחלתו של הקרוב, משבר משפחתי קשה, מצוקה כלכלית, וכיוצא בזה) ובעיקר לאחר טראומה (כגון תאונת דרכים, הלם קרב, אונס, התעללות מינית או גופנית בילדות).

האבחון עלול להיות קשה בשל הדמיון התסמיני למחלות גופניות, ומשום כך חשובות בדיקה גופנית ונירולוגית יסודיות על מנת לשלול קיומה של מחלה גופנית. כך גם חשובה קבלת מידע מפורט על נסיבות הופעת התסמינים, שינויים במצב החיים של החולה או דחק שקדם להופעתם.

במרבית המקרים של קונברסיה, התופעה נעלמת לאחר התערבות טיפולית תומכת בסוגסטיה. במקרים אחרים, הטיפול המקובל הוא פסיכותרפיה מותאמת לצרכים הייחודיים של המטופל: פסיכותרפיה פסיכודינמית, בשילוב אפשרי עם טיפול בהיפנוזה, ו/או טיפול קוגניטיבי התנהגותי. חלק ניכר מהטיפולים דורש מיומנות בטיפול בטראומה.