שלבי ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית (Stages of -Psychosexual Development)

חלוקת שלבי ההתפתחות הפסיכו-סקסואלים מיוחסת לזיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, אשר ייחס משמעות רבה להשפעת המיניות והדחפים המיניים על נפש האדם, וקשר את ההתפתחות הנפשית בילדות לשלבי ההתפתחות המינית.

לדבריו, כל שלב, מבין חמשת השלבים ההתפתחותיים, מאופיין  באזור ארוטוגני (אזור המהווה מקור עונג מרכזי) הספציפי לו. המעבר בין השלבים מתרחש כחלק מההתפתחות הביולוגית הטבעית והכוונת ההורים, אשר מספקים חלק מהצרכים אך במקביל מציבים בפני הילד דרישות חדשות. לדברי פרויד, מרבית הסימפטומים הפתולוגיים הם תוצאה של פיקסציה (קיבעון), או קושי במעבר בין השלבים הפסיכו-סקסואליים.

•   השלב האוראלי (עד גיל שנה): בשלב זה הפה הוא האזור הארוטוגני, המשמש כמקור ההנאה העיקרי של הילד, דרך פעולות של נשיכה ובליעה. קיבעון בשלב זה עשוי להתבטא, בבגרות, בתלותיות מוגזמת, תוקפנות מילולית (כהתקה של הצורך בנשיכה) וכן הלאה.

•   השלב האנאלי (שנה עד שלוש): האזור הארוטוגני בשלב זה הוא פי הטבעת: התינוק לומד ליהנות מהשליטה בסוגרים, המסבה לו הנאה ארוטית, ומסמלת את ראשית עצמאותו. בשלב זה עשויים להתפתח מאבקי כוחות בין הילד להוריו, אשר עלולים להביא לקיבעון בשלב זה. חינוך נוקשה או מוקדם מדי להרגלי ניקיון, למשל, עשוי להביא לקמצנות, לעקשנות ולנוקשות ("אישיות אנאלית-פסיבית") ואילו הורות מתירנית מידי עלולה להביא לפזרנות, חוסר שליטה וחוסר סדר ("אישיות אנאלית-אקטיבית").

•   השלב הפאלי (שלוש עד שש): האזור הארוטוגני הוא איבר המין, אך הסיפוק הוא אוטו-ארוטי: סיפוק עצמי ללא יכולת ליהנות מסיפוק מיני הדדי, כשם שקורה במיניות הבוגרת. בשלב זה מגלה הילד את ההבדלים האנטומיים בין בנים לבנות. גילוי זה מביא לחרדת סירוס ולתסביך אדיפוס אצל ילדים ולקנאת פין אצל ילדות. במידה וההתפתחות בשלב זה תקינה, מונחים היסודות למשיכה מינית הטרוסקסואלית תקינה בבגרות ולהזדהות עם ההורה בן אותו המין, באופן שיאפשר את הפנמת ערכי ההורה וקבלת הזהות המגדרית.

•   שלב החביון (שש עד תחילת ההתבגרות): בגיל זה מודחקים הדחפים המיניים והילד פנוי ללמידה ולרכישת מיומנויות חברתיות.

•   השלב הגניטלי (גיל ההתבגרות עד הבגרות): המיניות מופנית החוצה, כלפי אנשים אחרים כאשר ההנאה המינית מושגת משילוב האזורים הארוטוגניים הקודמים.