חתלתלת

הנגיף מופרש בצואה ומדביק חתולים אחרים על-ידי בליעת חומר צואתי.
תקופת הדגירה היא בין יומיים לעשרה ימים.
הנגיף יכול לעבור גם דרך השליה מהאם אל העוברים. אם ההדברה מתרחשת בשליש הראשון להיריון, ייגרם מוות של העוברים ותהיה ספיגה של העובר. אם ההדבקה היא בשלבים מאוחרים יותר או אפילו מיד לאחר ההמלטה, הנגיף יפגע במוח הקטן (צרבלום) של החתול. הפגיעה באיבר זה גורמת להליכה לא יציבה.

האבחון הראשוני מתבסס על הסימנים שתוארו, בעיקר בגורי חתולים צעירים שאינם מחוסנים.
אבחון ראשוני מתבסס על ביצוע ספירת דם, בה רואים כמות תאי דם לבנים נמוכה מאוד.
לאישור האבחנה, מבוצעת בדיקת צואה המזהה את הנגיף בצואה.

הטיפול הוא תומך ולא מכוון כנגד הנגיף עצמו. הטיפול כולל:
• נוזלים לטיפול בהתייבשות הנגרמת כתוצאה מחוסר בשתייה, משלשולים והקאות.
• תוספי מלחים ואלקטרוליטים (האובדים כתוצאה מהקאות ושלשולים).
• תוספי סוכר – חשובים מאוד, מאחר שהחתול אינו אוכל וכגור, אין לו מאגרי אנרגיה.
• אנטיביוטיקה – בעיקר נגד זיהומים משניים הנגרמים כתוצאה מהפגיעה החיסונית של המחלה.
• תרופות נוספות כוללות משככי כאבים, מגני מערכת עיכול ונוגדי בחילות והקאות.

בשל חומרת המחלה והצורך בטיפול אינטנסיבי, ההמלצה היא לטפל בגורים אלו בבית חולים וטרינרי המציע אשפוז סביב השעון והשגחה מתמדת.

מניעת חתלתלת יכולה להיעשות על-ידי חיסון מרובע (חיסון שגרתי הניתן לחתולים). חשוב לבודד גורים חולים למניעת העברה של המחלה לחתולים נוספים.

הנגיף הגורם למחלה נחשב עמיד ביותר בסביבה (יכול לשרוד שבועות ואף חודשים) וכן עמיד לחומרי חיטוי רבים, כגון אלכוהול. לכן, במקרה שהיה גור נגוע בבית, יש לבצע חיטוי טוב באקונומיקה ולזרוק את המצעים והציוד בו השתמש.