דלקת המעי

תשובה: נושא התרופות הגנריות הוא נושא שנוי במחלוקת. עמדת משרד הבריאות היא "כי אין מניעה להמשיך ולשווק את שתי התרופות ולאפשר את ההחלפה בינהן" (מתוך הודעה לעתונות 13.9.01). יחד עם זאת מטופלות רבות מדווחות על תופעות לוואי מאז שעברו לפוסאלאן (דבר שעדיין לא נבדק בצורה מסודרת ומחקרית). חברת טבע טוענת כי עד היום כמעט ולא הגיעו תלונות על התרופה, למעט מספר מיקרים בודדים שטופלו על-פי נהלי משרד הבריאות (מתוך 30.8.01 Ynet). "על הנייר" זו אותה תרופה. והשיקול לתת את התרופה הגנרית הוא שיקול כלכלי בלבד של קופות החולים. אם הרופא החליט להחליף לך את התרופה המקורית לתרופה הגנרית, ואת חשה בתופעות לוואי שלא הרגשת קודם יש לדווח על כך מיידית לרופא, שרשאי להחזיר אותך לתרופה המקורית. יש לציין ששתי התרופות עלולות לגרום לתופעות לוואי במערכת העיכול, ובמיוחד בוושט בשיעור נמוך ולכן חשוב לקחת אותן על-פי הוראות השימוש המיוחדות כדי למזער את הנזק.

תשובה:

הידבקות בנגיפי החזרת, חצבת או אדמת אינה מוכרת כגורם למחלה דלקתית של המעי. הנגיף שגורם למחלת החצבת פוגע במערכת הנשימה ולאחר מכן מתפשט לרקמה הלימפטית (חלק חשוב מן המערכת החיסונית). במהלך השלב החריף של המחלה, נדבקים תאי לימפה במערכת העיכול, אולם ספק רב אם דבר זה גורם לדלקת כרונית.

המצדדים בתיאוריה אחת משערים שנגיף החצבת שורד במעי אצל אנשים מסוימים, ובשלב מאוחר יותר הוא מצית זיהום דלקתי כרוני. אולם דבר זה לא הוכח. מכיוון שהחיסון המשולש לחצבת, חזרת ואדמת מכיל נגיף חצבת מוחלש מאד אך חי, הועלתה השערה כי החיסון עלול לגרום לתהליך דלקתי במעי. דבר זה לא הוכח והוא בגדר ניחוש בעלמא.

תשובה: אענה לפי סדר שאלותייך: אריתמה היא אודם. בבדיקת הקולונוסקופיה שלך נראה מעט אודם סביב פתח התוספתן (האפנדיקס). אם אין לך סימפטומים ובבדיקה לא נראו סימני דלקת או אודם אחרים (באזורים אחרים במעי), אין לכך משמעות מיוחדת. השסתום האילאוציקלי הוא השסתום בין המעי הדק לבין המעי הגס. אף על פי שקולונסקופיה היא בדיקה שנועדה להראות את פנים המעי הגס, בבדיקה זו ניתן לעבור את השסתום הזה ולהדגים גם את החלק הסופי של המעי הדק. סעיפים, או במונח המקצועי דיברטיקולה, הם מעין כיסים קטנים היוצאים מחלל המעי הגס (הקולון). קיומם של סעיפים מעיד על מצב בשם דיברטיקולוזיס. במצב זה יוצאים מהמעי הגס מספר משתנה (יכולים להיות סעיפים בודדים עד מאות סעיפים) של כיסים קטנים המחוברים לחלל המעי הגס. סעיפים אלה הם מצב שכיח מאד באנשים מבוגרים, ובאחוז גבוה של הסובלים ממצב זה אין לכך כל משמעות, והמצב אינו פוגע באיכות או באורך חיי האנשים. אבל דיברטיקולוזיס יכולה להסתבך. שני סיבוכים עיקריים יכולים להתפתח. הסיבוך האפשרי הראשון האחד הוא דימום בצואה. קיום הסעיף בדופן המעי פוגע בשלמות דופן המעי ועלול להוביל לפגיעה בכלי דם קטנים. פגיעה בכלי דם מובילה לדימום, אשר במרבית המקרים מתבטא בהופעת דם טרי בצואה, ללא כאבים. הכמות יכולה להיות קטנה וחד-פעמית או גדולה מאד ומסכנת חיים. הטיפול בבעיה מותאם למצב. בדימום קשה נחוצים אשפוז, מתן מנות דם, ולעיתים ניתוח לכריתת הסעיף המדמם. אם הדימום קל, נחוצה השגחה בלבד. יש לציין כי לא קיים טיפול מניעתי, למעט תזונה עשירה בסיבים למניעת עצירות. סיבוך שני של דיברטיקולוזיס הוא התפתחות דלקת זיהומית בסעיף – דיברטיקוליטיס. הסיבה להתפתחות דלקת זיהומית זו היא בדרך כלל חסימת מוצא הסעיף והתרבות של חיידקים ותאי דלקת בסעיף החסום. הדבר מתבטא בכאבי בטן קשים, חום גבוה ולעיתים גם דימום בצואה. הטיפול בדיברטיקוליטיס הוא טיפול אנטיביוטי, ובמקרים קשים - ניתוח לכריתת הסעיף המזוהם. רפואה שלמה, ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

תשובה: קרוהן היא מחלה דלקתית כרונית מסיבה לא ידועה, ולא מחלה חיידקית. היא יכולה לפגוע בכל חלק של מערכת העיכול, אך בעיקר בחלק הסופי של המעי הדק. הקטע הפגוע נעשה דלקתי, מעובה ומכוייב. המחלה הכרונית גורמת לעיתים לחסימה חלקית של המעי, המתבטאת בכאב, בשלשול, ובספיגה לקויה. הטיפול במחלה כולל מנוחה, מתן קורטיקוסטרואידים, מדכאי מערכת החיסון ואנטיביוטיקה, שינויים בתזונה, ולעיתים כריתה של החלק הפגוע במעי. לא ברור לי אם התכוונת באמת לקרוהן, או למחלה חיידקית של המעיים, שכן אופי המחלות והטיפול בהן שונה. בנוסף, לא ציינת מה הטיפול שאחיך קיבל. אם אכן התכוונת לקרוהן, המחלה היא כרונית, ומהלכה המאופיין בהתלקחויות מעת לעת, לאחר תקופות שקטות ללא תסמינים. הסתמנות המחלה משתנה מאדם לאדם ומזמן לזמן - ממחלה קלה עם תסמינים ספורים בלבד ועד מחלה קשה המצריכה אשפוזים חוזרים, הזנה תוך-ורידית, תרופות לווריד וניתוחים. הטיפול העיקרי למחלת קרוהן קלה עד בינונית מושתת על תרופות ממשפחת ה- 5-ASA כדוגמת פנטזה (שהיא בעלת פרופיל תופעות לוואי פחות בהרבה מהסולפאסאלאזין, המשתייכת אף היא לקבוצת תרופות זו). במחלת קרוהן בינונית עד חמורה, כאשר טיפול זה אינו מספיק, מוסיפים טיפול בסטרואידים, אך עיקר השימוש בהם הוא בעת התלקחות, ולא כטיפול אחזקתי, וכאשר מושגת רמיסיה, מפחיתים את מינונם בהדרגה. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד