לימפומה

סרטן קשרי הלימפה , סרטן בלוטות הלימפה | Lymphoma

לימפומה היא סוג של סרטן הפוגע במערכת הלימפה, עם סימפטומים כמו נפיחות בלוטות, עייפות וחום.

המומחים של Infomed מסבירים:

לימפומה היא ממחלה ממאירה של סוג מסוים של תאים לבנים הנקראים לימפוציטים, שהם חלק ממערכת החיסון שלנו. לימפומה, הקרויה בעברית סרטן קשרי הלימפה או סרטן בלוטות הלימפה, מזוהה עם שתי קבוצות מוגדרות: האחת לימפומה שאינה הודג'קין (Non Hodgkins lymphoma) המהווה את מרבית מקרי הלימפומה, והשנייה לימפומה ע"ש הודג'קין (ל"ה).

סקירות אפידמיולוגיות חובקות עולם מצביעות באופן ברור על עלייה בשכיחות לימפומות בסדר גודל של 4.8% לשנה. לא נמצא קשר חד-משמעי בין גורם מוגדר כלשהו ועלייה זו בשכיחות המחלה.

בשנים האחרונות הושגה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים ההופכים לימפוציטים מסוג B או T תקינים לממאירים, בעיקר בלימפומה שאינה הודג'קין, ובתאים בודדים ייחודיים לל"ה (תאי ריד-שטרנברג).

נהוג למסווג את הלימפומות על פי מדדים שונים: סוג התאים הלבנים, צורת התאים, סימנים גנטיים ומולקולריים והתבטאות קלינית של המחלה. בהשוואה בין דרכי הסיווג השונות עולה כי לסיווג חשיבות עליונה בהערכת התקדמות המחלה ובתכנון הטיפול לחולה הפרטני.

לימפומה תסמינים

יש שוני בולט בתסמינים הנפוצים ובסוג הלימפומות בין ילדים לבין מבוגרים.
אצל מבוגרים, בחלק קטן מהמקרים נמצאת מחלה בעלות דירוג נמוך (Low grade) אשר מתקדמת לאיטה לאורך תקופות זמן ממושכות, אך במרבית המקרים, המחלה סוערת ותוקפנית (Aggressive). הביטוי של המחלה מגוון ויכול לכלול הגדלה של בלוטות לימפה שאינן רגישות ואינן כואבות, ולרוב אינן מלוות (בתחילה) בסימנים מערכתיים כמו חום, ירידה במשקל ותיאבון ירוד. אולם, רוב הסימפטומים נובעים משגשוג בלתי מבוקר של התאים בבלוטות הלימפה ובאיברים סמוכים. כך עלולים להיגרם קשיי נשימה, בצקת בפנים, תלונות וממצאים בבטן, לרבות ירידה במשקל שלשול או עצירות, שינוי במרקם העור ובגונו, חיוורון, דימום בריריות או ממערכת העיכול, וזיהומים מזדמנים חריגים וקשים.
מעורבות איברים שמחוץ לבלוטות הלימפה אינה נדירה כלל. השכיחות של לימפומה שמקורה במוח עולה עם ההתקדמות בגיל. מעורבות של ארובת העין וגלגל העין, האשכים, הלב ומעטפת הלב, בלוטת התריס ויותרת הכליה, הלבלב, השד, מערכת השתן, הריאות ומעטפת הריאה, העור, גתות הפנים והאף, מערכת העיכול, ולימפומה ראשונית של העצם, מדווחת בספרות, וכרוכה בדרך כלל במהלך תוקפני.
אצל ילדים מוכרים שלושה סוגים מיקרוסקופיים של לימפומה, כאשר יש מתאם מובהק בין הסוג המיקרוסקופי, סוג התאים וההסתמנות הקלינית. כך, מרבית הלימפומות מעל הסרעפת הן לימפובלסטיות (תאים לא תקינים), של תאים לימפוציטים, לרוב מסוג T אך גם מתאי B, והן מאופיינות בגושים גדולים במיצר בית החזה (במדיאסטינום), בתפליטים, נוזלים, בריאות ובמעטפת הלב, בקשריות לימפה צוואריות עם תסמונת הווריד החלול עליון (חסימה של וריד זה) או ללא תסמונת זו. לעומת זאת כל הלימפומות התת-סרעפתיות מתאי B הן עם צורה אופיינית ותסמינים של מערכת העיכול כמו כאבים, הקאות, חסימת מעי והתפשטות מהירה בחלל הבטן עם חסימה של דרכי השתן.
אצל ילדים המחלה התוקפנית יכולה להתבטא כלוקמיה (סרטן הדם), עם מעורבות של מח העצם, ו/או תופעות עצביות עקב מעורבות מערכת העצבים המרכזית.
לימפומה ע"ש הודג'קין מאופיינת על ידי הגדלת בלוטות לימפה היקפיות עם סימנים מערכתיים או בלעדיהם, ולעיתים בצורה סמויה בחלל החזה הקדמי או באיברים הקשורים למערכת הלימפה אשר נמצאים בבטן. התא הייחודי למחלה נקרא על שמם של ריד ושטרנברג, וזוהה כתא לימפוציטי מסוג B. חומרת המחלה וסיכויי ההחלמה תלויים במידת התפשטות המחלה, כלומר, אם מדובר במחלה מקומית או מפושטת .
סיבות וגורמי סיכון

מהלך המחלה כמו בסוגי סרטן אחרים, מייצג תהליך רב-שלבי הכולל הצטברות של פגיעות גנטיות מרובות המשפיעות על החומר הגנטי שאחראי על הגנה מפני התרבות לא מבוקרת של התאים . במחלת הלימפומה תהליך זה מוביל להתרבות בלתי מבוקרת של סוג תאי הדם הלבנים, הלימפוציטים.
למחלה אין גורם סיכון מסוים, אך ישנם מספר מאפיינים המהווים את גורמי הסיכון למחלה:
• המחלה שחיכה יותר אצל גברים.
• הסיכון ללקוחת במחלה עולה עם הגיל.
• חשיפה לקרינה.
• חשיפה לכימותרפיה.
• חשיפה לכימיקלים מסוימים כמו אלו המצויים בקוטלי חרקים ועשבים.
• בעיה במערכת החיסון.
• מחלות אוטואימוניות .
• נמצא קשר ברור בין נגיפים מסוימים הקרויים EBV, HHV-8, HTLV-1, לבין התפתחות של סרטן.
אבחון ובדיקות

אבחון סרטן הלימפה מתבצע על ידי לקיחת דגימה של בלוטת הלימפה שנראתה מוגדלת בצורה חשודה בבדיקת הדמיה כלשהי – אולטרסאונד, רנטגן או CT לדוגמה. את הביופסיה מבצעים בדרך כלל תחת הרדמה מקומית, וחוקרים באמצעות מיקרוסקופ .
סיבוכים אפשריים

סיבוכים של סרטן הלימפה, מתפתחים בעיקר כאשר המחלה לא מטופלת. סיבוכים אלו כוללים התפשטות של התאים הממאירים לרקמות שונות בגוף, אשר גורמים לתסמינים בהתאים למיקומם בגוף, ואף עשויים לגרום למוות.
סיבוכים של הטיפול בסרטן הלימפה נובעים מטיפולי הקרינה וכוללים בחילות, הקאות, עייפות ונשירת שיער. כמו כן הטיפול הכימותרפי מלווה בתופעות לוואי משלו, בהתאם לסוג הטיפול. בין היתר התופעות הקיימות הן ירידה בספירת הדם, בחילות, כיבים בחלל הפה, נשירת שער ופגיעה בפוריות.
טיפולים ותרופות

מרבית החולים מטופלים בשילוב של תרופות, לפי פרוטוקולים שנבנו על בסיס עקרונות מורכבים, על ידי קבוצות רב-לאומיות ממרכזים אונקולוגים גדולים. חלקם מטופלים בקרינה, אם כי המגמה לצמצם עד כמה שניתן בגישה זו. מספר פרוטוקולים כוללים אפשרות של השתלת תאי אב, אם כי אמצעי זה שמור למקרים מיוחדים.
לאחרונה התווספו תרופות חדישות, שהן תוצאה של הבנת המנגנונים המולקולריים המעכבים או מדכאים תוצרי גנים המעורבים בתהליך הממאיר של הסרטן.
כאשר הטיפול נחשב מוצלח, ניתן להגדיר החלמה מלאה מהמחלה לאחר מספר שנים ללא חזרה של הגידול. במצבים אלו, ישנה תגובה טובה לטיפול, וכבר תוך מספר חודשים של טיפול ממוקד, אפשר להתחיל לחוש בשיפור ולחזור לאט לאט לשגרה. תגובה חלקית, חוסר תגובה או במקרה של חזרה של הגידול, הזמן הנדרש להחלמה ושיפור במצב מתארך.
עם זאת, למרות כל הפיתוחים והטיפולים, המחלה עלולה להיות קשה וקטלנית בחלק מהמקרים.
מעבר לטיפול התרופתי במחלה, האבחון של המחלה וקבלת הבשורה עשויים להיות קשים מאוד על המטופל מבחינה נפשית, וחשוב להיעזר במעגלי תמיכה רבים ככל האפשר, מהמשפחה והחברים ועד הצוות הרפואי ועמותות שונות. מומלץ להשתדל ולשמור על שיגרת החיים עד כמה שאפשר, ולהתוודע למהלך המחלה והטיפולים בה בכדי לדעת למה לצפות.
כחלק מהטיפול, מומלץ על שמירה על אורח חיים בריא, הקפדה על תזונה בריאה, פעילות גופנית (בהתאם ליכולת), ופעילויות שמעלות את מצב הרוח .
מניעה

רוב גורמי הסיכון למחלה לא ניתנים לשליטה, אך עדיין יש מספר דברים שאפשר לעשות:
• הימנעות מהתנהגויות המעלות את הסיכון ללקות ב-AIDS והדבקות בצהבת מסוג C, אשר מחלישות את המערכת החיסונית.
• הימנעות מחשיפה לקרינה ככל הניתן.
• הימנעות מחשיפה לכימיקלים כמו בנזן וקוטלי חרקים ועשבים.
• שמירה על משקל תקין ותזונה בריאה.
• לעיתים רחוקות, מתפתח סרטן קשרי הלימפה בצלקת שמסביב לשתלי חזה, ולכן ההחלטה על הכנסת שתלים כאלו צריכה להילקח בכובד ראש.

רופאים בתחום

נוירוכירורגיה

ד"ר יובל סופרו

4.9

( 28 חוות דעת )

"זו פעם שניה שהגעתי אל דר סופרו לייעוץ ובשני הפעמים יצאתי ממנו עם הסבר מלא וממצא וכמובן שההסבר לווה בנעימות שהשרה עליי רגיעה ואני ממש מרוצה ובשימחה אחזור לביקורת"

קראו עליי עוד

אורתופדיה

פרופ' רונן דבי

5.0

( 39 חוות דעת )

"תודה והערכה רבה על הּטיפול המקצועי והמסור ועל ההתייחסות לכל שאלה ונושא שעולה 🙏❤️"

קראו עליי עוד

עיניים

ד"ר גיא תם

5.0

( 96 חוות דעת )

"עמידה בלוח הזמנים שנקבע, קשוב, מסביר היטב את הבעיה, אדיב"

קראו עליי עוד

לקביעת תור

לכל המומחים שלנו>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: מה קורה במהלך מחלת הלוקמיה?

תשובה:
ברוב מקרי הליוקמיה, ישנם יותר מדי תאי דם לבנים חריגים. תאי הליוקמיה הללו דוחקים את תאי הדם הרגילים במוח העצם ומצטברים בבלוטות הלימפה, בכבד ובטחול. זה מקשה על גופכם להילחם במחלה.

תאי הדם הלבנים שלכם מסייעים לגופכם להילחם בזיהומים. תאי הדם האדומים שלכם מוודאים שכל חלקי גופכם מקבלים את החמצן לו הם זקוקים. הטסיות שלכם מונעות מכם מלדמם יותר מדי. כשתאי הליוקמיה דוחקים את התאים הרגילים, דמכם אינו מסוגל לבצע את עבודתו. אתם עלולים להיפצע ולדמם יותר בקלות, ללקות ביותר זיהומים ולהרגיש עייפים מאד.

כימותראפיה או הקרנות המשמשות לטיפול בסרטנים אחרים, כמו סרטן השד או לימפומה מסוג הודג'קינס, עלולות לעתים לגרום לליוקמיה כעבור חודשים או שנים (זהו תרחיש נדיר).

שיעורי השרידה שונים לסוגים שונים של ליוקמיה. שיעור שרידה של חמש שנים פירושו אחוז האנשים שעודם חיים חמש שנים או יותר לאחר שאובחנו. אולם יש לזכור שכל אדם שונה מרעהו. מספרים אלה אינם משקפים בהכרח מה יקרה במצב הפרטי שלכם. חוקרים ממשיכים לפתח טיפולים חדשים וטובים יותר לליוקמיה. שיעורי השרידה של חמש שנים הם:

20% עד 40% ללוקים בליוקמיה מיילוגנית חריפה (AML – בכפוף לתת הסוג המדויק).

74% ללוקים בליוקמיה לימפוציטית כרונית.

למעלה מ-70% ללוקים בליוקמיה מיילוגנית כרונית (CML) המקבלים השתלת מוח עצם. (נתון זה נכון לאנשים בני 50 או פחות המטופלים תוך שנה מן האבחון. השתלות אינן מצליחות באותה מידה אצל אנשים מבוגרים מזה או אנשים שאובחנו כלוקים ב-CML יותר משנה טרם הטיפול). נטילת אימטיניב (המכונה גם Gleevec) לטווח ארוך עשויה לסייע בהארכת חיים, אולם טרם בוצעו מחקרים ארוכי-טווח בנושא. ליוקמיה לימפובלאסטית חריפה (ALL) שונה אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים. בהינתן טיפול, קרוב ל-80% מן הילדים ו-40% מן הבוגרים נמצאים נקיים מליוקמיה במשך זמן רב לאחר מכן.

לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בן 27 עם רקע של לימפומה נון הודג'קינס שעם הזמן התחלפה להודג'קינס. סיימתי לאחרונה טיפול כמותרפי חזק במיוחד. בעבר קיבלתי הקרנות לבית החזה עד למינון המקסימלי בהפרש של שנתיים-שלוש. לאחרונה נמצא בבדיקות דם TSH כ-30, ו- FT4 10.6, והטיפול שהמומלץ הוא

תשובה: חשיפה לקרינה גורמת למספר בעיות בבלוטת התריס. אחת מהן היא התפתחות של תת-פעילות של הבלוטה, אשר מתרחשת בדרך כלל כ-3-2 שנים לאחר החשיפה. המצב שכיח יחסית לאחר קרינה טיפולית בגידולים באזור הראש והצוואר. הטיפול באלטרוקסין יהיה קרוב לוודאי לכל החיים. הורמוני הבלוטה או תחליפיהם אשר ניתנים בכדורים, חיוניים מאוד לפעילות התקינה של הגוף, ולכן לא הייתי מפסיקה בשום אופן את נטילתם. אם הערכים יחזרו לנורמה, זה רק יהיה סימן לכך שאתה נוטל מינון מספיק של אלטרוקסין. אבל אם תפסיק לקחת את התרופה, המצב יחזור לקדמותו. תוכל לקרוא בפורטל אינפומד על תת פעילות של בלוטת התריס והשלכותיה. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני חולה כ 20 שנה במחלת קרוהן ובדלקת פרקים נלווית לקרוהן. מזה כשנה אני מקבל עירוי REMICADE כל 2-4 חודשים, תלוי בהתלקחויות המחלה. לאחרונה שמעתי על קשר אפשרי בין לימפומה לבין טיפול ב- REMICADE. רופא המשפחה אמר לי כי זוהי אינפורמציה ראשונית ועדיין ל

תשובה: רמיקייד נחשבת לתרופה מעולה למחלת קרוהן שאינה מגיבה לטיפול סטנדרטי. עם זאת, אכן נמצא קשר בין השימוש ברמיקייד ולימפומה ומחלות סרטניות אחרות, אולם בשלב זה מדובר במקרים נדירים יחסית וכן לא ברור אם יש קשר סיבתי בכלל. הדרך לגלות מוקדם שינויים בדם היא ע"י ספירת דם, כל מספר חודשים. אם מתגלים שינויים בבדיקות הדם, הרי שבשלב זה מומלץ לשקול את הפסקת הטיפול ברמיקייד. אנא קרא עוד כאן: . http://www.infomed.co.il/questions/q_102304_4.htm
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: לבני בן ה-4 עשו בדיקות דם כלליות והתוצאות היו תקינות, למעט ערך אחת: רמת ה- immunoglobulin g היתה 1600 בעוד הנורמה היא עד 1226. הערך היה גבוה גם בבדיקות דם קודמות לפני שנה. האם יש סיבה לדאגה שאולי זו מיאלומה?

תשובה: ערך גבוה של אימונוגלובולינים מסוג g מתרחש במגוון מצבים. הקל שבהם הוא זיהום חריף או כרוני, או מחלה דלקתית כרונית. זהו ילד בן 4 ובריא בדרך כלל (לא ציינת בעיה רפואית בשאלה), ובכל זאת יש לחשוב על מצב זה. מיאלומה נפוצה (multiple myeloma) נדירה מאוד לפני גיל 40, ולכן לא סביר כי בכך מדובר. לצורך האבחנה יש לקבוע שיש מעל 10% תאי פלסמה במוח העצם (נדרשת בדיקת מוח עצם לשם כך), נגעים ליטיים בעצמות, ורכיב חלבוני מונוקלונלי (נקרא M component) בסרום או בשתן, כלומר עדות לייצור של נוגדן מאותו הסוג - שבט של תאי פלסמה המייצרים באופן בלתי מבוקר את אותו הנוגדן כך שרמתו עולה בדם וכן מופרש בשתן. החלבון בשתן נקרא Bence-Jones. יש גם סוגים אחרים של מיאלומה שאינם מערבים את מוח העצם, ושכיחים יותר בצעירים. רכיב ה- M (שבט נוגדנים מונוקלונאלי) נמצא גם בסוגים שונים של לימפומה ולויקמיה. יש לערוך בירור הכולל בדיקות דם, אלקטרופורזה של חלבוני הסרום, בדיקות הדמיה ואולי אף בדיקת מוח עצם. אין בשאלה די מידע כדי להתקדם. עליכם להיות במעקב של רופא ילדים או המטולוג ילדים על מנת לערוך את הבירור הנדרש. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >