צימאון יתר

פולידיפסיה (Poly = יתר, Dipsia = צימאון) היא מצב של צימאון יתר הגורם לשתייה רבה מדי. פולידיפסיה מופיעה במצבים הבאים:

סוכרת (Diabetes mellitus) - במחלה זו הרמה הגבוהה של הסוכר גורמת לדם להיות מרוכז מאוד (בעל אוסמולריות גבוהה), דבר גורם לכליה להפריש כמות שתן גדולה יותר (מצב המכונה פוליאוריה), ומכאן גם לתחושת צימאון המוליכה לשתייה יתרה. הטיפול במחלה זו מבוסס על ויסות רמות הסוכר על ידי אינסולין ותרופות.

סוכרת תפלה (Diabetes insipidus) - במחלה זו יש חסר או ליקוי בפעילות הורמון המכונה (Vasopressin AVP או ADH). ההורמון המיוצר ומופרש על ידי בלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) שבמוח, מגיע לכליות ושם פועל לוויסות הכמות הרצויה והריכוז הנכון של השתן. חסר ההורמון או תגובה בלתי מספקת של הכליה לפעילות ההורמון מביאים להפרשה עודפת של שתן (ומים) מהגוף, וכתוצאה מכך לצימאון יתר.

הטיפול בחסר של ההורמון או בליקוי בתפקודו מבוסס על מתן זריקות או על תרסיס של ההורמון הסינתטי. הטיפול בליקוי בכליה כולל ברות (דיאטה) דלת מלח (לשם שימור המים והפחתת כמות השתן) והוספת תרופות משתנות.

פולידיפסיה פסיכוגנית הוא שמם של מצבים שבהם צימאון היתר ושתיית היתר מופיעים על רקע של בעיה נפשית. במצבים אלה הטיפול בעיקרו פסיכולוגי.

פולידיפסיה יאטרוגנית היא שתיית יתר בשל נטילת תרופות מסוימות או בעקבות עידוד השתייה על ידי רופאים. הטיפול במקרה זה מבוסס על הפסקת נטילת התרופה או על הבהרת ההמלצות של הרופא.

ד"ר לימור עמית

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007