הפרעה בוויסות החושי מסוג רגישות יתר

הפרעת רגישות יתר היא אחת הפרעות בוויסות החושי. ילדים הסובלים מרגישות יתר חושית יגיבו בעוצמה לגירויים שעבור אחרים יהיו נסבלים ולעיתים אף בלתי מורגשים. גירויים חושיים אלה יחוו על ידם כבלתי נעימים והם יגיבו בדחייה.

רגישות היתר יכולה להופיע בחוש אחד או במספר חושים ועוצמתה יכולה להשתנות במהלך היום. במצב של רגישות יתר למגע, הילד חווה תחושות גופניות בעוצמה גבוהה. הוא סובל ממגע הבגדים על עורו או ממגע פיזי קרוב עם אחרים, שונא גזירת ציפורניים ולא נהנה ממגע של דשא או חול. רגישות יתר של מערכת שיווי המשקל והתנועה גורמת לילד לחשוש מכל מצב של התנתקות מהקרקע. הוא עלול לחשוש מנדנדות ומתקני שעשועים נוספים. רגישות יתר לטעם או ריח יכולה לגרום לתגובת דחייה ממאכלים או מריחות חזקים או בלתי מוכרים עד כדי הקאה.

להפרעה זו שני דפוסי התנהגות אופייניים אפשריים:

• חשש והססנות (Type A)
ילדים אלה הססנים ונלחצים בקלות. לרוב הם יהיו רגישים למגע, לאור חזק, לרעש, לריחות או טעמים לא מוכרים או לתנועה בחלל. הם יתקשו להתמודד עם שינויים ולהרגיע את עצמם וקשה להרגיעם. הם נוטים להירתע מגירויים, להיצמד לדמות המטפלת או לעיתים פשוט לקפוא במקום. דעתם מוסחת בקלות, תנועותיהם יהיו חסרות שקט והם נוטים לתוקפנות ולעיתים אף להתקפי זעם. מבחינה מוטורית, הם יאופיינו בתנועתיות-חסר. בשל נטייתם להימנעות ונסיגה, ההתנסויות שלהן תהיינה מוגבלות והתפתחותם המוטורית עלולה להתעכב. הם יתקשו בתכנון תנועותיהם ובקואורדינציה מוטורית.

• מרדנות והתנגדות (Type B)
ילדים אלו דומים ברגישותם לילדים עם דפוס הססני, וגם הם נוטים לתוקפנות ותגובות זעם ומתקשים להתמודד עם שינויים. התנהגותם נבדלת במספר מאפיינים: התנהגותם מאופיינת בשתלטנות ועקשנות, הם מבטאים התנגדות לדרישות ההורים ונוטים לעשות ההפך מבקשת ההורה. הם תובעים חזרתיות עיקשת ומתנגדים לשינויים. כאשר השינוי הכרחי הם יגלו איטיות רבה. ילדים עם הפרעת רגישות יתר עם דפוס התנגדותי-מרדני מאופיינים גם בכפייתיות ובפרפקציוניזם.