בזאפיבראט (נורליפ)

תשובה: כדאי לדאוג ראשית לאיזון בלוטת התריס לפני שפונים לטפל בשומני הדם, כי אולי אכן הם מושפעים משנית מהחסר בבלוטה. כלומר- עליך לפנות לרופא שלך, ולהגדיל תחת מעקב ופיקוח את מינון האלטרוקסין בהתאם להמלצתו.

תשובה: לפי הפרטים שמסרת בשאלך, די ברור כי הטיפול באנטיביוטיקות שהזכרת גורם סבל נוסף לילדייך. הטיפול בדלקות אוזניים בגילאים שהזכרת מתבסס על טיפול אנטיביוטי שברוב המקרים מבוסס על תרופות מקבוצת הפניצילינים, כמו האוגמנטין והמוקסיויט. תרופות אלו הוכחו כיעילות ביותר בטיפול במזהמים השכיחים שגורמים לדלקות האוזניים. אם דלקות האוזניים שבות ומופיעות בתדירות גבוהה כפי שתיארת, לדעתי יש מקום לחוות דעת נוספת של מומחה אף-אוזן-גרון. ייתכן שכדאי לעבור לטיפול באנטיביוטיקה מסוג שונה, ואולי אף להתערבות כירורגית. מומחה יוכל גם להתרשם מן האירועים של הופעת הפצעים בפה אותם את מתארת ויוכל להציע לכם פתרונות מתאימים. בברכת רפואה שלמה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד

תשובה: ליפיטור, או בשמה הגנרי Atorvastatin, היא תרופה הניתנת לאיזון שומני הדם. היא דווקא גורמת ב-2% מהמטופלים לתופעת לוואי הנקראת אינסומניה, קושי בהירדמות או בהמשכת השינה. בזאליפ, או Bezafibrate, הניתנת גם היא לאיזון שומני הדם, עלולה לגרום לתופעת לוואי דומה. גלוקופאג', או Metformin, הניתנת לאיזון רמת הסוכר בדם, עלולה לגרום לעייפות ולבלבול, ובנוסף לכך גם להעלאת רמת החומצה הלקטית בדם, הגורמת לחולשה ולישנוניות. פרנדייז, או Acarbose, עלולה לגרום אף חולשה וישנוניות. השילוב של ליפיטור ובזאליפ מעלה את הסיכון לפגיעה בשרירים, לחולשת שרירים ולתופעת פירוק שרירים הנקראת רבדומיוליזיס, אשר יכולה להתבטא בעייפות ובישנוניות. יש לעקוב בבדיקות דם אחר רמת ה- CPK. ואם היא מופרעת או חושדים שמתרחשת התופעה שהזכרתי, צריך לשקול את המשך הטיפול התרופתי. לגבי שאלתך השניה, התרופה גלוקופאג' עלולה לגרום לשלשול בעד 30% מהמטופלים בתחילת הטיפול. תופעה זו בדרך כלל זמנית וחולפת בהמשך הטיפול. על מנת למזער שכיחות תופעה זו, מומלץ להתחיל במינון נמוך (למשל 500 מ"ג פעמיים ביום, עם ארוחות) ולהעלות את המינון בהדרגה. העובדה שהשלשולים נעלמו לא מעידה על כך שהתרופה לא עובדת, אלא כנראה שתופעת הלוואי של התרופה חלפה. גם חוסר איזון של רמת הסוכר יכול לגרום לתופעות של נמנום. לסיכום, עליך להיות במעקב הדוק אחר הסוכרת אצל מומחה בתחום, ולעבור בדיקות דם כלליות, כולל רמת ברזל, רמת CPK, רמת חומצה לקטית ועוד, לפי ייעוץ הרופא המטפל שלך. בהצלחה, ד"ר טלי צ’רנוביצקי - אינפומד

תשובה: לפי שאלתך חברתך במשך חודש ושבוע לאחר הפסקת הגלולות לא דיממה דימום וסתי, שזה מצב שלעצמו אינו תקין. בד"כ לאחר הפסקת נטילת הגלולות, תוך מספר ימים מופיע דימום וסתי. עליך להיות בטוח שהעובדות אותן אתה נותן נכונות. באם אכן הדימום הראשון לאחר הפסקת הגלולות היה רק לפני שבוע (דהיינו חודש ושבוע לאחר הפסקתן), זהו בהחלט אינו מצב רגיל. ייתכן והדימום הווסתי שלפני שבוע הינו כבר המחזור השני לאחר ההפסקה. חשוב גם לדעת האם חברתך סובלת מבעיות גינקולוגיות נוספות? מדוע הופסקה נטילת הגלולות? האם המחזור הווסתי ללא גלולות היה סדיר? בכל אופן לשאלותיך: 1. מקור הדימום, כאשר אין כל כאב, גרד, הפרשה מוגלתית או חום, הוא ככל הנראה רחמי, כלומר, רירית הרחם המדממת כמו בכל מחזור. דימום וסתי יכול להימשך מספר רב של ימים וכמותו יכולה להיות קטנה. זו יכולה בהחלט להיות תוצאה של נטילה חדשה של גלולות או הפסקתן. 2. אם הדימום נמשך יותר משבוע, אף על פי שהוא קל, יש מקום לבדיקת גינקולוג. חשוב מאד לשלול מצבים המובילים לדימום שכזה, כגון זיהומים או הריון, אלא אם כן הדימום הווסתי הרגיל שלה (ללא גלולות) הוא בלתי סדיר ונוטה להימשך מספר רב של ימים עם דימומים קלים מדי פעם. גם במקרה זה כדאי להתייעץ עם גינקולוג. רפואה שלמה.