שאלה: אני סובלת מאכונדרופלזיה, ואני נשואה לגבר בן 36, שסובל מאי-פעילות בלוטת התריס. בעקבות זה נפגעה לו הפוריות ב-90%. הוא לוקח כדורי תירוקסין ומקבל זריקות של טסטוסטרון. הוא עשה בדיקת זרע והרופאים לא ראו שום זרע בנוזל שלו, למרות כל הזריקות שהוא לוקח. זה מאוד מדאיג אותי ואני לא יודעת מה לעשות. אילו טיפולים עלינו לעשות בכדי לדעת בוודאות אם נוכל או לא להביא ילד לעולם?
שאלה: אמא שלי בת 83 ובסך הכל בריאה, ובעיקר עירנית וחדה מבחינה קוגניטיבית ברמה שהלוואי עלי בגילה. בזמן האחרון היא החליטה שהיא רואה ציפור בבית, היא אפילו הרגישה אותה מסתבכת בשיער שלה. אחי ואני הפכנו את הבית ואין שום ציפור ואני משוכנע לחלוטין שגם לא הייתה. עד לפני כחצי שנה,למשך תקופה של קרוב לשנה, היא ראתה בבית חרקים גדולים. היא יכלה לתאר אותם בפרוטרוט. במהלך אותה שנה ריססנו את הבית שלוש פעמים, כולל ריסוסים שאנשים לא יכולים לעמוד בהם, שלא לדבר על בעלי חיים. פירקנו והרכבנו מחדש את הארון בחדר השינה שלה מכיוון שהיא טענה שהם יוצאים מתחת הארון. בהתייעצות עם רופא המשפחה שלה הוא אמר שמדובר בתופעה ידועה בגיל הזה ויש תרופה שמונעת את הדמיונות האלה. היא לא הייתה מוכנה לשמוע על תרופה וטענה שאחי ואני חושבים שהיא משוגעת. הרופא ניסה להגניב לה את התרופה לתרופות אחרות שהיא לוקחת, אבל היא עלתה על זה ולא הסכימה אפילו לקבל ממנו את המרשם (כפי שאמרתי - היא עירנית וחדה בצורה בלתי רגילה לגילה). שאלותי הן: 1. האם אפשר לקבל הסבר על התופעה, במידה והיא ידועה? מהו הטיפול, תופעות לוואי וכו'? 2. מהן דרכי ההתמודדות במצב זה, בדגש על הטקטיקה שיש לנקוט מולה כשהיא רואה דברים כאלה. האם להגיד לה שמדובר בדמיונות או לשחק איתה את המשחק ולחפש ציפורים בבית וכדומה?
שאלה: בני (18) סובל מהזעת יתר בכפות הידיים. בחודשים האחרונים נוספה גם הירדמות של קצות האצבעות. בדיקות שהוא עשה (רנטגן צווארי, אולטרסאונד והולכה חשמלית) לא הראו קשר בין הדברים. אנו שוקלים אופציה של ניתוח כדי להתגבר על בעית ההזעה. האדם היחיד שאנו מכירים שעשה ניתוח כזה מצטער ואומר שנגרם לו סבל גדול והבעיה לא נפתרה כליל. 1. האם ייתכן קשר בין הבעיות ? 2 . האם ניתן לקשר אותנו עם אנשים שעברו ניתוח כזה ? 3. האם לניתוח יש השלכות תפקודיות אחרות ? 4 . האם יש עוד אופציות לטיפול ? 5 . לאיזה רופא עלינו לפנות במטרה לבדוק את בעית ההירדמות ?
שאלה: אני בת 42. יש לי שן בינה בלסת התחתונה מימין שזה כמה שנים "מתעוררת" וגורמת לי כאבים נסבלים. נאמר לי במשך השנים, על ידי כמה רופאי שיניים, שיש לעקור אותה עקירה כירורגית כיוון שאין לה מקום לבקוע לגמרי, ושמסיבה זו היא דוחפת את שאר השיניים. הופניתי לעקירה כירורגית בבית חולים עקב קרבה לעצב. קבעתי תור לעקירה, לא בהתלהבות גדולה, אלא מתוך המחשבה שאם כמה רופאים אמרו שיש לעקור אותה, זה כנראה נכון. היגעתי לבית החולים ביום המיועד, ולתדהמתי, הרופא המליץ לא לעקור את השן. הוא אמר שטענתם של רופאי השיניים האחרים שבדקו אותי, שאין לשן מקום לבקוע, אינה נכונה, השן אינה ממשיכה לבקוע (אז איך אפשר להסביר כי במשך השנים יש לי "יותר ויותר שן", כלומר משהו קורה שם - מה זה אם לא בקיעה?). הוא אמר גם שלא נכון שהשן דוחפת את השיניים האחרות. לשאלתי, איך הוא מסביר את העובדה שאני מרגישה כי רווח שהיה לי בין שיניים אחרות נסגר מעט, השיב הרופא שמחקרים הראו כי הלסת הוא המקום עם הכי הרבה שינויים בגוף מבחינה גרמית. בקיצור, הרופא נתן לי להבין שמסיבות לא ענייניות (כלכליות) הפנו אותי רופאים לבית חולים, ושלדעתו אין שום הצדקה לעקירה זו. למותר לציין שיצאתי מאוד מבולבלת. אשמח לשמוע את דעתכם, בעיקר לגבי הטענות של הרופא.