הפארין

הפארין הוא נוגד קרישה הניתן למניעת היווצרות קרישי דם חדשים והמשך צמיחתם של קרישים קיימים. 

הפארין פועל מהר יותר מנוגדי קרישה אחרים, ולכן הוא יעיל במיוחד במצבי חירום, למשל במניעת קרישה נוספת כאשר קריש דם כבר הגיע לריאות. נותנים אותו גם לאנשים שעוברים ניתוח לב פתוח ודיאליזה כלייתית כדי למנוע קרישת דם. 

לעיתים נותנים הפארין במינון נמוך לקשישים המרותקים למיטה לאחר ניתוח, כדי למנוע היווצרות קרישים בוורידי הרגליים (תרומבוזה), וכן בניתוחים אורתופדיים מסויימים. 

הפארין ניתן לעיתים קרובות בשילוב עם נוגדי קרישה אחרים שפעולתם איטית יותר, כמו וארפארין, עד להשגת השפעה מלאה של התרופה האיטית יותר, בדרך כלל לאחר ימים מספר. 

מכיוון שיש להזריק הפארין יותר מפעם ביום, לא נותנים תרופה זו לבד לטיפול ממושך. 

תופעת הלוואי החמורה ביותר של הפארין, כמו של כל נוגדי הקרישה, היא האפשרות של דימום יתר, בדרך כלל בגלל מינון עודף; לכן מנטרים בקפידה, תחת השגחה רפואית, את יכולת הקרישה של הדם. עלולים להופיע שטפי דם פנימיים מסביב לאתר ההזרקה. ובנוסף, קיים סיכון לשטפי דם ספינליים/אפידורליים- על הרופא המטפל לבחון את הסיכון. 

מכיוון שהפארין הוא תערובת של מולקולות בגדלים שונים, מודדים את התרופה ב"יחידות" של פעילות ולא ביחידות משקל. תכשירים בעלי משקל מולקולרי נמוך מועדפים לשימוש ממושך במצבים מסויימים. 

אחת מתופעות הלוואי החמורות של הפארין היא ירידה במספר טסיות הדם. כיום משתמשים בדרך כלל בתכשירים חדישים של הפארין במשקל מולקולרי נמוך, והסיכון לתופעה זו נמוך יותר.