אני בן 34. טופלתי שלוש פעמים בציפורן חולה בכף הרגל עם התקלפויות עור מסביב לציפורניים. הבעיה ישנה גם בכף היד עד כדי התפשטות "אכילת העור" כ-2 ס"מ מהציפורן. היו מקרים של עור חולה בין אצבעות הרגליים. הטיפול היה פעמיים בלמיזיל - פעם אחת למשך שלושה חודשים, ופעם שנייה למשך ארבעה חודשים. פעם שלישית טופלתי בספורנוקס למשך שלושה חודשים. בכל שלוש הפעמים עברתי בדיקות תפקודי כבד והן היו תקינות. למדתי מנסיוני ששלושה חודשים (ופעם אחת אף ארבעה חודשים) לא מספיקים כדי לחסל את פטריית הציפורן שבכף הרגל. אני מאמין שאילו היה מסכים הרופא להמשך טיפול נוסף, ללא ההפסקות של כשנה, הייתי נפטר מהצרה. הרופא לא הסכים. בסוף כל סדרת טיפול, ציפורן הרגל נותרה תמיד בצורה של כשני-שליש ממנה, "בריאה" אמנם, אך שליש ממנה עדיין היה נגוע, ולא מוגר קינון הפטרת לחלוטין. על כן, עם הזמן, המחלה פשוט "חזרה" להתפשט. בצורה זו עברתי שלוש סדרות (2 מהן, האחרונות, מיותרות ללא ספק) של למיזיל, ספורנוקס, והמחלה נשארה בציפורן. אני מאין שאם במקום הטיפולים האלה הייתי עובר טיפול אחד ארוך יותר (של חצי שנה נניח, עם בדיקות תפקודי כבד ככל שצריך, כמובן), המחלה היתה נעלמת. אני כבר לא מדבר על הטרטור, ההרגשה שלא נפטרים מהמחלה וההוצאה הכספית, שפשוט נזרקה לפח. אצלי 3 סדרות טיפול לא הניבו דבר! אודה לכם, על תגובתכם.