אמא שלי בת 60 וסובלת זה חמש שנים ממניה דפרסיה ומסכיזופרניה. היא קיבלה אנפרניל וסרוקוול, ומידי פעם גם קלונקס במהלך התקופה, כמעט ללא שינוי במצבה. בשבועות האחרונים היא החלה להתנהג בצורה מאוד מבולבלת: היא מדברת על דברים לא לעניין ומנותקים לגמרי מהמציאות, ולפעמים מתחילה משפט ושוכחת באמצע מה רצתה לומר, וישנה גם ירידה בזיכרון לטווח הקצר. ישנו גם שינוי גם בתפקוד היום-יומי שלה: רוב היום היא ישנה, היא קמה רק כדי לאכול ולשתות ולקחת את התרופות או לשירותים, וחוזרת לישון. בשל ההידרדרות במצב, היינו אצל הפסיכיאטרית המטפלת בה, והיא טענה שאמא שלי פיתחה עמידות לתרופות אותן היא מקבלת. היא שינתה לה את התרופות ל-3 כדורים ביום של סרוקוול, ובמקום אנפרניל נתנה לה כדור אחד ביום ש רסיטל, ולגבי מצבה המבולבל אמרה שנחכה כמה שבועות כדי לראות כיצד משפיעה התרופה החדשה. היא סבורה שהמצב ישתפר. האם יכול להיות שהבלבול וההתנהגות הלא רגילה שלה קשורים לבעיה שאינה דיכאון, כמו משהו בכוון הנוירולוגי? אילו נזקים בלתי הפיכים למוח יכולות לגרום התרופות שהזכרתי, במיוחד לאור העובדה שהיא לוקחת אותן במינונים שונים כבר כמעט 5 שנים? והאם יכול להיות מצב שאדם הופך להיות עמיד לתרופות אלו והן חדלות להשפיע עליו? אם כן, מה עושים במצב כזה?

כן, יכול להיות שהשינוי במצב נובע מבעיה גופנית לא פסיכיאטרית. אצל כל אדם מבוגר או קשיש שמופיעה החמרה במצבו יש לבצע בירור גופני בסיסי, הכולל בדיקה גופנית מקיפה על ידי רופא, בדיקה נוירולוגית, וכן בדיקות דם ושתן. התרופות שהזכרת אינן גורמות לנזקים בלתי הפיכים למוח. הן כן עלולות לגרום להפרעות בתפקודי הכבד בנטילה ממושכת או במינון גבוה, ולכן יש לבצע בדיקות דם אחת לחצי שנה. קורה שתרופות פסיכיאטריות חדלות להשפיע לאחר כמה שנים. במצב כזה, האפשרויות הן או להעלות את המינון או להחליף את הטיפול לתכשיר אחר. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית