קנדידיאזיס בוושט, דלקת בוושט

התופעה של התרבות פטריית הקנדידה בוושט אינה נפוצה בא.נשים בריאים.ות. גורם הסיכון העיקרי להתפתחות של דלקת בוושט כתוצאה מקנדידיאזיס היא למעשה מערכת חיסונית מוחלשת[1]. אלו הנמצאים.ות בסיכון ללקות במחלה הם:[2]

• תינוקות, במיוחד מתחת לגיל חודש.
• אנשים.ות הסובלים.ות מסוכרת, סרטן, AIDS.
• נטילת תרופות אשר מייבשות את הפה.
• תותבים, שימוש ארוך טווח באנטיביוטיקה או סטרואידים, לרבות סטרואידים בשאיפה כמו בטיפול באסטמה, עשויים גם הם להוביל לקנדיידאזיס בוושט ובפה.
• עישון מהווה גורם סיכון להתפתחות המחלה.

האבחנה של זיהום בקנדידה בוושט בדרך כלל מתבצעת על ידי אנדוסקופיה, במהלכה ניתן לבחון את הוושט ואת שאר מערכת העיכול העליונה.

במקרים מסוימים, הרופא.ה המטפל.ת עשוי.ה לרשום טיפול בקנדידיאזיס מבלי לבצע אנדוסקופיה, תוך מעקב אחר התסמינים – אם חל שיפור או לא[2].

במידה ואסופגיטיס אינו מטופל, הבעיה עלולה להתפתח לשינויים במבנה הוושט, אשר יובילו לצלוק או להיצרות הוושט, לקרעים בדופן הוושט, ולתופעה הידועה בשם תסמונת בארט, אשר מאופיינת בשינויים מיקרוסקופיים במבנה דופן הוושט, אשר מעלים את הסיכון להתפתחות של סרטן הוושט[1].

הטיפול מתבצע באמצעות תרופות נוגדות פטרת, וכאמור ניתן לבצע ניסיון טיפולי לפני בדיקה אנדוסקופית. התרופה המועדפת היא פלוקונזול פומי למשך שבועיים עד שלוש שבועות.

במטופלים הסובלים מזיהום HIV, הטיפול המועדף למיגור הקנדידה הוא טיפול אנטי-וויראלי למחלה[3].כאשר מדובר בזיהום קל עד בינוני של הפה והלוע (לא הוושט) נעשה לעיתים שימוש בטיפול מקומי למשך שבוע עד שבועיים[2].

הדרכים למנועה התפתחות של קנדידיאזיס בוושט, כמו גם בפה ובלוע, הן על-ידי שמירה על בריאות הפה ושטיפות הפה או צחצוח שיניים לאחר שימוש במשאף המכיל סטרואידים[2].