גינקומסטיה

הגדלת שדיים אצל גברים | Gynecomastia

המומחים של Infomed מסבירים:

גינקומסטיה היא התפתחות יתר או הגדלה של רקמת השד אצל גברים או נערים. השדיים הופכים גדולים יותר והם עלולים לצמוח בצורה לא אחידה או לא סימטרית. ההפרעה מתרחשת לעתים קרובות בגיל ההתבגרות, אז מתחוללים שינויים הורמונליים בעקבות הגיל, אך זה יכול לקרות גם לתינוקות שזה עתה נולדו ולגברים כשהם מתבגרים[1].

מקור השם הוא ביוונית: גינקו = נשי; מסטיה = שדיים, כלומר שדיים נשיים.

גינקומסטיה היא המקור של 60% מהבעיות הקשורות בשד הגבר, ו-85% מהגושים הנמושים (שניתן להרגיש אותם במישוש) בשד הגבר. ההפרעה יכולה להופיע בכל גיל, אולם 40% מהמקרים מופיעים אצל נערים בני 14 עד 15.5, על-רקע הורמוני, נטילת תרופות או ללא רקע ידוע (75% מהמקרים).

באופן כללי, גינקומסטיה אינה נחשבת לבעיה בריאותית, אך לא תמיד קל להתמודד עם איתה. לגברים ולנערים עם גינקומסטיה עלולים לפעמים לסבול מכאבים בשדיים, אך הם בעיקר עלולים להרגיש מבוכה מהמראה[2].

גבר הסובל מגינקומסטיה יושב עם פלג גוף עליון חשוף ומסתיר את החזה שלו

צילום: shutterstock | PRASAN MAKSAEN

גינקומסטיה תסמינים

זה יכול להתחיל כגוש או כרקמת שומן מתחת לפטמה, שעלולה להיות כואבת. השדיים לרוב גדלים בצורה לא אחידה. מאחר שהסימפטומים של גינקומסטיה יכולים להיראות כמו מצבים או בעיות רפואיות אחרות, יש לפנות לייעוץ רפואי על מנת לקבל אבחון מדויק של הבעיה[1].
סיבות וגורמי סיכון
גינקומסטיה היא בדרך כלל מצב שפיר (לא סרטני). היא יכולה להיות קשורה לגורמים רבים ושונים, כמו גם לשינויים הורמונליים. במקרים רבים ההפרעה מופיעה עקב שינויים ברמות ההורמון הנשי (אסטרוגן) וההורמון הגברי (טסטוסטרון)[1]. באופן תקין שני ההורמונים קיימים אצל שני המינים. אצל גברים רמת הטסטוסטרון גבוהה יותר מרמת האסטרוגן, ואצל נשים להיפך. כאשר היחס בין ההורמונים משתנה ורמות האסטרוגן עולות, רקמת השד גדלה, וההיפך – היא מדוכאת כתגובה לרמות גבוהות יותר של טסטוסטרון.

כמו כן, ההפרעה יכולה להיות תופעת לוואי של תרופות מסוימות, כגון תרופות נוגדות דיכאון, אנטיביוטיקה, כימותרפיה, תרופות לסרטן הערמונית, לכיב או לבעיות לב וכלי דם. סמים כגון סטרואידים אנבוליים, הרואין או קנאביס, עלולים גם לגרום לבעיה[1].

גם מחלות ומצבים רפואיים מסוימים עלולים לגרום לגינקומסטיה, ובהם[1]:

השמנת יתר.

מחלות כבד.

מחלת כליות.

סרטן ריאות.

סרטן האשכים.

גידולים של בלוטת יותרת הכליה או בלוטת יותרת המוח.

הפרעות מולדות מסוימות.

הפרעות בבלוטת התריס.

פציעה או טראומה.

לתינוקות שזה עתה נולדו יכולה להיות צורה קצרת טווח של ההפרעה. לעתים קרובות זה קורה בגלל שהאסטרוגן של האם נשאר בדם של התינוק לזמן מה לאחר הלידה1.
לצד כל אלה, חשוב לציין שבמקרים רבים הגרום לגינקומסטיה אינו ידוע[1].
אבחון ובדיקות

מכיוון שהיא עלולה לגרום לחרדה, לאי נוחות פסיכו-סוציאלית ולפחד מסרטן השד, אבחנה מוקדמת חשובה והמטופלים בדרך כלל פונים לייעוץ רפואי. האבחון כולל היסטוריה רפואית מפורטת, בדיקה קלינית, בדיקות דם ספציפיות, בדיקות הדמיה ודגימת רקמות[3].

בשלב הראשון, בשיחה עם רופא/ת משפחה, תיבחן ההיסטוריה הרפואית של המטופל ואולי אף תתבצע בדיקה גופנית. במקרים רבים המטופל יבצע בדיקות דם כדי לבחון את רמות ההורמונים בגוף, וייתכן ותתבצע הפניה לרופא או לרופאה המומחים באנדוקרינולוגיה [4].

מכיוון שגם גינקומסטיה וגם סרטן השד גורמים לגושים בשד, ייתכן כי יתבצעו גם בדיקות הדמיה כגון אולטרסאונד שד, לצורך קבלת תמונה מפורטות של גידולי החזה, כמו גם ממוגרפיה, לבדיקה של חריגויות או שינויים ברקמת השד[4].
סיבוכים אפשריים
גורמי סיכון[2]

גיל ההתבגרות.

גיל מבוגר יותר.

שימוש בסטרואידים אנבוליים.

מצבים בריאותיים מסוימים כגון מחלת כבד וכליות, מחלת בלוטת התריס, גידולים פעילים הורמונלית ותסמונת קליינפלטר.

מאחר שלגברים עם גינקומסטיה יש סיכון גבוה יותר לסרטן השד, בהשוואה לגברים ללא ההפרעה[5], מומלץ להתייעץ עם הרופא/ה לגבי תדירות המעקב שיש לבצע, כמו גם להגיע לייעוץ רפואי בהקדם במידה וישנם שינויים חריגים בשד[4].

לגינקומסטיה יש מעט סיבוכים פיזיים, אך במקרים מסוימים היא עלולה להוביל לבעיות נפשיות, שכן גברים הופכים להיות מודעים למראה שלהם, מה שעלול להוביל לדיכאון ולחרדה. עם זאת, לבעיות אלה סיכוי גבוה להשתפר לאחר הטיפול בבעיה[4].
טיפולים ותרופות
רוב המקרים של גניקומסטיה חולפים עם הזמן ללא טיפול. עם זאת, אם הגורם לבעיה היא הפרעה אחרת כגון היפוגונדיזם (חסר בטסטוסטרון), תת תזונה או שחמת הכבד, יש תחילה לטפל בהפרעה זו[2].

במידה וקיים שימוש בתרופות בעלות פוטנציאל להיות גורם לבעיה, ייתכן שיומלץ על הפסקה או על החלפה לתרופה אחרת[2].

במקרה של מתבגרים שלא נראית אצלם סיבה ברורה לבעיה, למעט שינויים הורמונליים רגילים של גיל בהתבגרות, ייתכן ויומלץ על מעקב תקופתי כל 3-6 חודשים לצורך הערכה מחודשת של המצב, שכן במקרים רבים המצב משתפר מעצמו עם הזמן והבעיה חולפת ללא טיפול תוך פחות משנתיים[2].

טיפול ייעשה במקרים בהם הגינקומסטיה לא משתפרת לבד עם הזמן, במידה והיא גורמת לרגישות או לכאב משמעותי באזור, או במידה והיא משפיעה על המצב הנפשי[2].
טיפול תרופתי לגניקומסטיה
הטיפול הראשוני בגינקומסטיה הוא תרופתי, שכן בעזרתו ניתן לעיתים לפתור את הבעיה. תרופות המשמשות לטיפול בסרטן השד ובמצבים אחרים עשויות להועיל באיזון ההורמונלי במקרים מסוימים, כגון טמוקסיפן (סולטמוקס) ומעכבי ארומטאז, כגון אנסטרוזול (ארימידקס)[2].
ניתוח גניקומסטיה
ניתוח זה הוא למעשה ניתוח קוסמטי המבוצע על ידי כירורגית או כירורג פלסטי, ומטרתו היא להסיר רקמת שד עודפת. הניתוח מתבצע במידה והחזה מוגדל באופן משמעותי שמטריד את המטופל גם לאחר טיפול ראשוני. שתי האפשרויות המקובלות לניתוח הן[2]:

שאיבת שומן - כאשר השד מוגדל כתוצאה מרקמת שומן עודפת. באמצעות ניתוח זה מסירים את שומן השד, אך לא את רקמת בלוטת השד עצמה.

כריתת שד - כאשר הבעיה מורכבת בעיקר מבלוטת שד מוגדלת. באמצעות ניתוח זה מסירים את רקמת בלוטת השד. הניתוח נעשה לרוב באמצעות חתכים קטנים בלבד, הצלקת נוטה להיטשטש במהלך השנים, וניתוח זה נחשב לפחות פולשני וכרוך בפחות זמן החלמה.

יש מקרים המשולבים ממרכיב בלוטי ומרקמת שומן. במקרים אלה משלבים כריתה פתוחה עם שאיבת שומן. שיקול נוסף בבחירת סוג הניתוח מתייחס לכמות העור העודף. המנתח או המנתחת יחליטו אם להסיר גם עור בנוסף לבלוטה/שומן.
מניעה
ישנם מספר גורמים שעשויים להפחית את הסיכון לגינקומסטיה[2]:

לא להשתמש בסמים כגון סטרואידים אנבוליים, אמפטמינים (סמים ממריצים), קנאביס והרואין.

להימנע מאלכוהול, ואם כבר שותים מומלץ לעשות זאת במשורה.

[1] https://www.hopkinsmedicine.org/health/conditions-and-diseases/gynecomastia

[2] https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/gynecomastia/symptoms-causes/syc-20351793

[3] Indian J Endocrinol Metab. 2014 Mar-Apr; 18(2): 150–158. doi: 10.4103/2230-8210.129104.

[4] https://my.clevelandclinic.org/health/diseases/16227-enlarged-male-breast-tissue-gynecomastia

[5] https://www.cancer.gov/news-events/press-releases/2014/breastcancermalepoolingstudy

המומחים שלנו לאנדוקרינולוגיה

אנדוקרינולוגיה

פרופ' מוריר חמאיסי

5.0

( 111 חוות דעת )

"רופא מקצועי, שירותי, אדיב. מסביר בסבלנות ועונה על כל השאלות. מאוד יסודי"

קראו עליי עוד

לקביעת תור

עיניים

מרפאת אייקו eyeco

4.9

( 140 חוות דעת )

"צוות המרפאה הסתכל לי בעיניים ברגישות, רוגע והקשבה לשאלות חששותי… ״ אנושיות ומקצועיות…״. יבורכו ממרומים…"

קראו עליי עוד

אנדוקרינולוגיה

פרופ' עמית תירוש

( 31 חוות דעת )

"תודה לפרופ' עמית על ההסבר המפורט ,סבלנות ,אכפתיות, ומקצועיות ."

קראו עליי עוד

לכל המומחים שלנו לאנדוקרינולוגיה>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: אני מתחיל להשתמש בסטרואיד מסוג NEROBOL אני רוצה לדעת מהן תופעות הלוואי שלו ומה אפשר לעשות כדי למנוע אותן, והאם הוא רעיל לכבד ? נ.ב אני לוקח את זה למטרת פיתוח גוף. האם יש רופאים פרטיים שאפשר להתייעץ איתם ?

תשובה: נטילת סטרואידים אנבוליים ע"י ספורטאים למטרות פיתוח גוף ושיפור ביצועים באימון שנויה במחלוקת. הם אכן עוזרים להעלות מסת שריר וכוח שרירי, אולם יש תופעות לוואי שהן: 1. השפעה שלילית על תפקוד האשכים, ייצור הזרע ועל הפוריות. 2. הגדלה של השדיים בגברים. 3. ייצור יתר של תאי דם אדומים. 4. נזק לתפקוד הכבד. 5. שינויים במצב הרוח ובהתנהגות. 6. תוארו מספר מקרים של מוות פתאומי מדום לב בצעירים הנוטלים סטרואידים, עקב השפעה ישירה של התרופה על שריר הלב. 7. השפעה שלילית על מאזן הכולסטרול הטוב והרע. 8. נטייה לקרישיות יתר של הדם. 9. שיעור יתר ונטייה לפצעונים בפנים. לצערי אין לי אפשרות להמליץ על רופא ספציפי. כדאי לחפש רופא המתמחה ברפואת ספורט.
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בן 16. כבר כשנה וחצי אני סובל מבעיה מטרידה ביותר בפטמות שלי. הייתי כבר אצל שני רופאי משפחה ושניהם פתחו ספרים רפואיים בשביל לנסות למצוא מה הבעיה, אך ללא הצלחה. הבעיה היא שקצה הפטמה שלי מאוד גדול ונפוח ואני מרגיש כאילו הוא מלא בנוזל כלשהו. הנפיחו

תשובה: בתקופת ההתבגרות מורגשת לעיתים התנפחות באזור הפטמות הנובעת כנראה מהפרשת ההורמון אסטרוגן, והיא נוטה להיעלם תוך זמן מה. יש מקרים שבהם החזה של נערים בגיל ההתבגרות גדל ואינו נסוג באופן ספונטני ומקבל צורה וממדים של שדי אישה קטנים. תופעה זו גורמת מבוכה וחרדה, כפי שתיארת בעצמך. התרחבות כזו באיזור השדיים עלולה להצביע לעיתים על בעיות רפואיות נוספות, כמו חוסר איזון הורמונלי, ולכן יש לערוך בירור מקיף כדי לגלות אם ישנה סטייה כלשהי ואם נחוץ טיפול. שכיחות התופעה גבוהה, כאמור, בגיל ההתבגרות. רק אם התופעה אינה נסוגה מעצמה לאחר גיל 17 כדאי לבדוק את הסיבה. ברובם המכריע של המקרים, הבירור אינו מעלה דבר, כלומר לא מוצאים סיבה כלשהי לתופעה. אם עדיין אינך שקט, אתה יכול להתייעץ עם גינקולוג, או עם כירורג פלסטי, שמכירים את הנושא יותר לעומק. איחולי בריאות ד"ר אורלי שניידר - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >