שלבקת חוגרת היא מחלה ויראלית הנגרמת בעקבות נגיף DNA ממשפחת נגיפי ההרפס, בשם וריצלה זוסטר Varricella Zoster Virus, אשר גורם גם למחלת אבעבועות הרוח (chicken pox). לאחר הידבקות בנגיף, בדרך כלל בילדות, הווירוס נותר במצב רדום בתאי עצב בעמוד השדרה. המחלה שלבקת חוגרת נגרמת בעת התעוררות הנגיף ושפעולו.
מקור השם שלבקת חוגרת הוא בהופעת השלפוחיות, אשר נוטות להופיע בצורת חגורה לאורך העצבים של החזה-גב או של הבטן-מותן, בצד אחד של הגוף.
שלבקת חוגרת תסמינים
במקרים רבים, התסמין המקדים לשלבקת חוגרת, לפני התפרצות המחלה, הוא כאב. בהתאם למיקום הכאב, הוא פעמים רבות עלול לעורר חשד מטעה לתסמין של מחלות אחרות, למשל לבעיות בלב, בעיות בריאות או בעיות בכליות או גב.
פרט לכאב, תסמינים לשלבקת חוגרת כוללים גם תפרחת עורית חד צדדית באזור הקשור לעצב הפגוע, שתיראה כשלפוחיות צלולות על גבי עור אדמדם, לרוב בגב ולעיתים בפנים. תסמינים נוספים לשלבקת חוגרת הם כאבי שרירים, תחושת חולי, חום, עקצוצים, אדמומיות, רגישות למגע, פריחה, שלפוחיות בעור.
מקרים המצריכים פנייה מידית לרופא:
• הפריחה והכאב מופיעים ליד העין – במידה והדבר לא מטופל, עלולה להתרחש פגיעה קבועה בעין.
• מעל גיל 60 –הגיל הוא פקטור המשפיע באופן משמעותי על הסיכון לסיבוכיםכולל כאבים שמסכים להמשך חודשים רבים או שנים.
• מערכת חיסונית מוחלשת של החולה עצמו או של מישהו מהמשפחה, למשל במקרה של טיפולי כימותרפיה.
• הפריחה והכאב מתרחבים לאזורים אחרים בגוף.
* בלבול, איבוד שליטה חלקי או מלא על הסוגרים ובעיות קואורדינציה של הרגליים או הידיים יכולים להצביע על פגיעה במערכת העצבית המרכזית כדוגמת המוח וחוט השדרה.
סיבות וגורמי סיכון
באיזה שלב שלבקת חוגרת מדבקת
שלבקת חוגרת היא אינה מחלה מדבקת ולא קיים חשש להידבקות ממישהו שלוקה בה. עם זאת, מי שלא חלה באבעבועות רוח מימיו נמצא בסיכון להידבק בנגיף בעת חשיפה לחולה בשלבקת חוגרת.
לאחר החלמה מאבעבועות רוח, נוטה וירוס ההרפס להיכנס למערכת העצבים ולהישאר רדום בה. בשלב מסוים עלול הווירוס להיות פעיל שוב ולנדוד בנתיבי העצבים שבגוף אל העור. אלא שלא כל מי שחלה באבעבועות רוח יחלה בהכרח בשלבקת חוגרת. הסיבה להתעוררות הנגיף בגוף אינה ידועה, אך ההשערה היא כי אנשים מבוגרים ואנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת נוטים יותר לחלות במחלה.
• תרופות מסוימות – תרופות המשמשות לטיפול נגד דחיית השתלת איברים עלולות להעלות את הסיכון להתפתחות שלבקת חוגרת, כמו גם שימוש ממושך בסטרואידים מסוימים.
אבחון ובדיקות
אבחון שלבקת חוגרת נקבע במרבית הפעמים על-פי תשאול הרופא ובדיקה של תסמינים גופניים: התלוננות המטופל על כאב בצד אחד של הגוף, אופי הכאב, זיהוי גופני של פריחה ושלפוחיות האופייניות לשלבקת חוגרת, מיקום הפריחה ועוד.
סיבוכים אפשריים
במרבית המקרים, במטופלים עם מערכת חיסונית תקינה, המחלה תחלוף ללא זכר, אולם באיברים כמו פנים ועיניים, עלולה המחלה לגרום לצלקות ולנזקים.
סיבוכים של שלבקת חוגרת כוללים:
• נוירלגיה פוסט הרפטית (Post Herpetic Neuralgia) – כאבים העלולים להמשך זמן ממושך לאחר חלוף המחלה. כאבים אלו נובעים מפגיעה בעצב באזור בו הופיעה הפריחה.
• זיהום חיידקי של העור – במידה והשלפוחיות לא מטופלות כראוי, תיתכן התפתחות זיהומית בעור המצריכה לרוב טיפול אנטיביוטי.
• פגיעה בראייה – שלבקת חוגרת בעין או באזור העין עלולה לגרום לזיהום בעין שעלול להוביל בסופו של דבר לפגיעה עצבית בעין ולאובדן ראייה.
• בעיות נוירולוגיות – בהתאם לעצבים שנפגעו מן במחלה, שלבקת חוגרת עלולה להוביל לדלקת המוח (אנצפליטיס), שיתוק בפנים, אובדן שמיעה או בעיות בשיווי המשקלואיבוד שליטה חלקי או מלא על הסורגים.
טיפולים ותרופות
שלבקת חוגרת - טיפול
• הטיפול המקובל כיום הוא תרופות אנטי-ויראליות כגון אציקלוביר (זובירקס) ו-ואלאציקלוביר (ולטרקס). מומלץ להימנע ככל שניתן משימוש של משחות המכילות אנטיביוטיקה.
• חשוב להקפיד שאזור הפריחה יהיה נקי ויבש, עם כמה שפחות מגע של בגדים, ללא פלסטרים (חבישה עדינה במידת הצורך).
• להרגעת הגרד, ניתן להשתמש בתרחיץ קלמין calamine או בתרופות נוגדות היסטמין.
• לטיפול בכאב בד"כ יומלץ שימוש במשככי כאבים מסוגים שונים, כגון פראצטמול, תרופות נוגדות דלקת ממשפחת NSAIDs מתאימים למטופלים צעירים יותר, נוגדי דיכאון ונוגדי פרכוסים.
האקדמיה האמריקנית לנוירולוגיה (AAN), איגוד של יותר מ-34,000 נוירולוגים ואנשי מקצוע במדעי המוח, פרסמה בשנת 2018 הצהרת עמדה הקובעת כי אין להשתמש באופיואידים חזקים לטיפול בכאב נוירופתי בגלל הסיכון הגבוה להתמכרות וסיבוכים חמורים כולל מוות [1]. למרבה הצער, עדויות מדעיות שונות כיום מראות שרוב האנשים לא יגיבו לרוב טיפולי הכאב לטיפול בנוירלגיה פוסט - הרפטית הקיימים כיום בסל הבריאות הישראלי, כיוון שהן מייצרות לעיתים תכופות תופעות לוואי בעייתיות, במיוחד בקרב גילאי 60 פלוס.טיפולים מקומיים בטוחים יותר כגון הזרקת בוטוקס תת עורית הוכחו כמביאים הקלה משמעותית לארבעה מתוך חמישה חולים.
סוג הטיפול, משך הטיפול והמינון ייקבע לפי המלצת הרופא.
שלבקת חוגרת - זמן החלמה
הכאב משלבקת חוגרת נמשך 2-4 שבועות. בתקופה זו ייתכן שיופיעו גם תחושת עקצוץ, גירוד, צריבה וכאב בעת נגיעה בעור. בתוך שבועיים עד 4 שבועות, השלפוחיות והפצעונים אמורים להחלים. לעתים רחוקות הם עלולים חוזרים[2].
איך להקל על כאבי שלבקת חוגרת
אמבטיה קרירה או שימוש בקומפרסים קרים ורטובים על השלפוחיות עשויות להקל על הגירוד והכאב. וכמו כן, מומלץ להוריד את רמת הסטרס בחיים [3].
מניעה
בישראל ובמדינות רבות בעולם קיים חיסון שלבקת חוגרת. כיום בארץ החיסון מומלץ לבני 60 ומעלה, לאור שכיחות המחלה בקרב אוכלוסייה זו. החיסון אינו מטפל במחלה אך עשוי למנוע במקרים רבים התפתחות של שלבקת חוגרת, כמו גם להחליש את התסמינים בקרב מחוסנים שבכל זאת לקו במחלה. חיסון זה לא מומלץ לילדים, לנשים בהריון ולמדוכאי חיסון. כמו כן, חיסון שלבקת חוגרת אינו מהווה תחלופה לחיסון לאבעבועות רוח.
חשוב לדעת כי ישנם שני חיסונים זמינים בשוק הישראלי. הראשון, מסוג איקס, הוא חיסון של וירוס חי מוחלש וכרוך ביותר סיכון לסיבוכים, ונחשב ליותר אפקטיבי בקרב מבוגרים מעל גיל 70. השני, מסוג שינגריקס, נכנס לסל הבריאות בשנת 2023 וכולל ווירוס מת. חיסון זה נחשב ליעילובטיחותי יותר. כל מי שחלה בשלבקת חוגרת אמור להתחסן חצי שנה לאחר מכן כיוון שקיים חשש שהמחלה תחזור, כפי שקורה אצל בערך שליש של מטופלים.
"חווית הטיפול שלי הייתה יוצאת מן הכלל. ד"ר אריאל אורן הוא רופא מצוין, מקצועי ברמה הגבוהה ביותר, עם ידע רחב ודיוק מרשים. מעבר לכך, הוא אדיב, אנושי, סבלני וקשוב – תמיד נותן הרגשה שיש על מי לסמוך. הוא הסביר כל שלב בצורה ברורה, העניק יחס אישי וחם, והשרה ביטחון לאורך כל התהליך. רופא כזה נדיר לפגוש – תודה ענקית על טיפול מסור ומעולה."
שאלה: אני בת 27 ומתכננת להיכנס להריון. לא חליתי מעולם באבעבועות רוח ואני מעוניינת לקבל חיסון. קראתי באתר שצריך להמתין 3 חודשים לאחר קבלת החיסון. מה הסיבה לכך? האם 3 חודשים זה די והותר, או שכדאי לתת עוד זמן ליתר ביטחון?
תשובה: הסיבה להמלצות אלו היא בעיקר בגלל שלא יודעים מספיק על ההשפעות השונות שיש לחיסון על התפתחות העובר. אין צורך לחכות יותר זמן לפני הכניסה להריון. שלושת החודשים כוללים בתוכם את מרווח הביטחון. בהצלחה ד"ר אורלי שניידר - אינפומד
שאלה: אני בת 37. לפני כ-3 שבועות אבחן רופא הנשים שלי שנדבקתי בהרפס באיבר המין. נטלתי במשך חודש זובירקס פעם ביום. לאחר חודש נבדקתי שוב ונאמר לי שהמחלה עברה ושאין צורך להמשיך בכדורים, אבל אני עדיין מרגישה עקצוצים בעכוז ובירך ימין, ואלה היו מלכתחילה הסימפטומ
תשובה: מחלת ההרפס אינה עוברת. כאשר נגיף ההרפס חודר לגוף, הוא נשאר בו במשך כל החיים, אם כי בדרך כלל הוא מדוכא ואינו גורם תסמינים. אם התסמינים ממשיכים או חוזרים לעיתים תכופות, מומלץ לקחת טיפול מונע (בזובירקס, אלטרקס או פמציקלוביר). המחלה מידבקת הרבה ביותר כאשר יש התקף, אולם לעיתים רחוקות ניתן להידבק גם כאשר אין התקף מפיזור לא תסמיני של הנגיף. נטילת טיפול מונע עשויה להפחית את הסיכון להדבקה של אדם אחר, אם כי לא לבטלו לחלוטין. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני
שאלה: אני בן 22. לפני כשבוע התחלתי לחוש כאבים חזקים בחזה ובגב בצד שמאל. לפני כארבעה ימים הופיעה פריחה. בדיקה גילתה כי מדובר בשלבקת חוגרת. כרגע המחלה כבר מפותחת למדי, אבל היא עדיין בהתפתחות. האם יש סיכון שאדביק את החברה שלי בכל דרך שהיא, במגע, בשינה משותפת,
תשובה: שלבקת חוגרת נגרמת על ידי הנגיף הגורם אבעבועות רוח ומופיעה באנשים שסבלו בעבר מן המחלה, לרוב בילדות. לאחר ההחלמה מאבעבועות הרוח הנגיף נותר רדום בתאי העצב, ועלול להתפרץ ולגרום לשלבקת חוגרת. הפצעים המופיעים על פני העור מכילים כמות גדולה של הווירוס ולכן הם מדבקים מאוד, אולם מאחר שרוב האנשים חלו בעבר באבעבועות רוח או חוסנו נגד המחלה אין סכנה שיידבקו. עם זאת, יש לנקוט זהירות רבה עם תינוקות שטרם חוסנו או חלו, ובחולים הסובלים מפגיעה במערכת החיסון (למשל חולי סרטן המטופלים בכמותרפיה). אם חברתך חלתה בעבר באבעבועות רוח - אין חשש שהיא תידבק. איחולי בריאות, ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד
שאלה: אני בת 18. לפני כמה חודשים חליתי בשלבקת חוגרת, שהופיעה באזור הבטן ובית החזה. סבלתי מכאבים חזקים מאוד בכל הגוף במשך כשבועיים, נרשמה לי תרופה, ולאחר טיפול של שבוע הכאבים נחלשו בהדרגה ולבסוף הפצעים נעלמו. במקום שבו היו הפצעים נותרו מעין כתמים, צלקות,
תשובה: שלבקת חוגרת, או בשמה הלטיני Herpes Zoster, היא סיבוך מאוחר של מחלת אבעבועות רוח. באנשים שחלו בעבר, הווירוס מחולל המחלה נשאר רדום בתאי עצב, ועשוי להתפרץ בתנאים מסוימים. אלה אכן קשורים לעיתים לדיכוי של מערכת החיסון מסיבות שונות (גיל מתקדם, טיפול תרופתי, מחלות שונות). כאשר הווירוס מתפרץ, הדבר מתבטא בפצעים המופיעים לאורך האזור שעליו אחראי העצב הנגוע. פצעים אלה גורמים כאב ניכר, אולם חולפים לאחר זמן מה. למרות שהמחלה אכן שכיחה יותר בגיל מבוגר, היא עשויה להופיע בכל גיל, ואין בכך כדי להעיד בהכרח על בעיה. עם זאת, אם אכן את נוטה לחלות יותר מהרגיל בזיהומים חיידקיים (מעבר לשפעת פה ושם), יתכן שיש מקום לבצע בדיקות של תפקוד המערכת החיסונית, כמו למשל בדיקת רמות נוגדנים. בכל מקרה, אם יש חשש, ולו קל, שנדבקת בנגיף ה- HIV, מומלץ מאד להיבדק בהקדם, גם בלי קשר לתסמינים ספציפיים. איחולי בריאות, ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
פאמציקלוביר 
בדיקת החומר הגנטי באמצעות פולימראז 
טיפול תרופתי 
איכתיוזיס 
מאת: מערכת אינפומד 01/09/2020
