הידרדניטיס סופורטיבה

האבחנה של המחלה מתבצעת באופן קליני על ידי בדיקה גופנית המדגימה את הנגעים האופיינים למחלה, עם הנצורים והתעלות באותם אזורים השכיחים להופעת המחלה. לעתים הנגעים מתמשכים מעבר לאזורים אלה. במקרים שאינם ברורים לחלוטין לוקחים ביופסיות ותרביות חיידקים על מנת להבדיל את המחלה מנגעים זיהומיים. במצבים בהם מתוכנן ניתוח לעתים מבצעים גם אולטרסאונד, על מנת לזהות את עומק הנגע. למרות המראה האופייני של המחלה, עקב העובדה שהינה מחלה של החמרות והפוגות, פעמים רבות היא מאובחנת לא נכון וניתן טיפול אנטיביוטי מקומי שאינו יעיל. העיכוב הממוצע באבחנה הינו 12 שנים. 

בסופו של דבר האבחנה מתבססת על ארבעה מאפיינים עיקריים: סוג הנגע, מיקום, חזרות תכופות או אופי כרוני ומשפחתיות. קיימת שיטת דירוג של המחלה אשר מדרגת, לפי החומרה, לשלוש דרגות, כאשר מרבית החולים (כ-74%) סובלים ממחלה קלה (המוגדרת כ-Hurley I) בעוד שכ-20%-30%, על פי דיווחים שונים, סובלים ממחלה בינונית- קשה (Hurley II-III), מתוכם רק כ-1% סובלים ממחלה קשה (Hurley III).

הטיפול בדרגה הראשונה והקלה ביותר הוא לרוב מקומי או סיסטמי קצר. בדרגה השניה ניתן טיפול סיסטמי או ניתוח ממוקד. בדרגה השלישית נעזרים בעיקר בטיפולים ביולוגיים או ניתוח נרחב.

בין הטיפולים קיים טיפול באנטיביוטיקה דרך הפה, תרופות מסוג רטינואידים, מתן הורמונים שונים (גלולות או תרופות אנטי אנדרוגניות), מדכאי מערכת החיסון ותרופות ביולוגיות. הניתוח הינו לרוב מוצא אחרון שכן מדובר בניתוח גדול הכולל כריתה רחבה של האזור המעורב והצטלקות קשה.