הפרעת דלוזיות בזקנה, פרנויה בזקנה

הפרעה דלוזיונלית מתאפיינת בנוכחותן של מחשבות שווא (דלוזיות). טבען של מחשבות השווא שהן אינן תואמות את המציאות ולא את הרקע התרבותי של האדם החולה. האדם הלוקה בהפרעה זו משוכנע באמיתותן ולא ניתן לשכנעו, אף לא בעזרת הסברים הגיוניים, כי הן מופרכות.

בעבר נהגו לכנות הפרעה דלוזיונלית בשמות: פרנויה או הפרעה פרנואידית.

למרות שמדובר במחשבות שאינן תואמות את המציאות, תוכנן אינו מוזר. הן יכולות להיות קשורות במצבים שונים: רדיפה, גדלות, קנאה, תחושות גופניות (סומאטיות) או ארוטיקה. מחשבות שווא הקשורות ברדיפה הן השכיחות ביותר. החולים מאמינים כי עוקבים אחריהם, מנסים להרעילם או לפגוע בהם בדרכים שונות. בדרך כלל אין להם סימנים או תסמינים פסיכוטיים נוספים כדוגמת הזיות שמיעה או ראייה, ואף לא הפרעות בארגון החשיבה.

ההפרעה מופיעה בדרך כלל בגיל 40 עד 55, אך היא עלולה להופיע גם בגיל מאוחר יותר, ולהיות קשורה לגורם מזרז כמו הגירה, יציאה לגמלאות, פטירת בן זוג, הופעת מחלה גופנית, ירידה בכושר הראייה או השמיעה.

נוכחות מחשבות השווא עלולה להיות סימן נלווה להפרעות פסיכיאטריות אחרות המופיעות בגיל זיקנה, כגון דיכאון פסיכוטי או מחלת אלצהיימר. יש לשלול סיבה גופנית כמו גידול במוח או הרעלה מתרופות.

מהלך ההפרעה עלול להימשך שנים. לרוב, אין החולים פונים לקבלת עזרה נפשית, בשל חוסר מודעות למחלתם, אלא בליווי קרובי משפחה וביוזמתם.

הטיפול המומלץ הוא בתרופות אנטי פסיכוטיות במשולב עם פסיכותרפיה כטיפול תומך שאחת ממטרותיה לעודד את החולים להסכים לטיפול בתרופות. במקרים רבים חולים הלוקים בהפרעה זו מתנגדים לקבל טיפול בתרופות, וניתן לשכנעם באמצעות הסברים לגבי השיפור שיחול באיכות חייהם כתוצאה מנטילת תרופות, כגון צמצום הפרעות שינה והפחתת מתח.