אי ספיקת כליות

סיבות וגורמי סיכון - מחלת כליה כרונית: 

• סוכרת (מסוג 1 וגם מסוג 2) גורמת לאבדן הנפרונים שמרכיבים את הכליה

• השמנת יתר והפרעה בשומנים של הדם

• בעיות וסקולריות בעורקי ועורקיקי הכליה

• מחלות שמקורן בכליה עצמה כמו מחלות כליה דלקתיות, מחלות גלומירולריות ומחלות כליה פוליציסטיות

• זיהומים וחסימות בדרכי השתן

• תרופות רבות עלולות לפגוע בכליות דוגמת משככי כאבים מקבוצת NSAIDs ואנטיביוטיקות שונות

סיבות - פגיעה כלייתית חדה: 

נהוג להתייחס לשלושה סוגים, לפי הגורמים השונים:  

Pre-renal ARF .1 - הבעיה הראשונית אינה מהכליות, אלא מאיסכמיה וחוסר הגעת דם לכליות מהרבה סיבות כמו תת לחץ דם, תרופות, בעיה כבדית או לבבית, ובמידה והגורם המשפיע מתוקן בזמן, הכליות חוזרות לתפקד באופן תקין. 

Intrinsic ARF .2 - הבעיה הראשונית הינה בכליות עצמן. בעיות במרכיבים בתוך הכליות כמו הגלומרולים או הטובולים, עלולות לגרום למחלות כלייתיות דוגמת גלומרולונפריטיס ונקרוזיס טובולארי. 

Post renal ARF .3 - כתוצאה מחסימה בדרכי השתן שיכולה להיגרם ע"י אבנים בכליה, נוכחות קתטר שתן או הגדלת ערמונית. 

אבחון - מחלת כליה כרונית: 

חשוב להבדיל בין אי ספיקה אקוטית לכרונית, משום שאי ספיקת כליות אקוטית היא הפיכה ברוב המקרים. 

• באי ספיקת כליות כרונית, בשונה מאקוטית, ברוב המקרים הכליות נראות קטנות בבדיקת אולטרה-סאונד של הכליות, חוץ ממקרים מסוימים כמו סכרת או מחלת כליות פוליציסטית. 

• עלייה ברמות קריאטנין בדם שנמשכת לחודשים עד שנים. 

• ניתן לשקול ביופסיה בחשד למחלה ראשונית של הכליה. 

• בדיקת שתן לזיהוירמות גבוהות של חלבון בשתן.

הסיבוכים הנובעים מאי ספיקת כליות משתנים בין החולים ותלויים ברמת הפגיעה ברקמת הכליה ובתפקודה. בין הסיבוכים ניתן למנות עודף נוזלים בגוף, יתר לחץ דם, חלבון בשתן, חמצת מטבולית, אנמיה, מחלת עצם מטבולית ועוד.

טיפול - מחלת כליה כרונית:  

• טיפול מניעתי ואיזון גורמי סיכון: שמירה על אורח חיים בריא, פעילות גופנית, הורדת משקל, טיפול ביתר לחץ דם, בהפרעת שומנים בדם ואיזון רמות סוכר בדם.

• מעקב אחרי מאזן מים ואלקטרוליטים ובמקרים מסוימים מתן משתנים להורדת רמת אלקטרוליטים בעיקר אשלגן והפחתת הבצקות. 

• מתן תוספת של ויטמין D.

• מתן ביקרבונט לטיפול בחמצת המטבולית שמתפתחת כסיבוך לאי ספיקת כליות. 

• מתן אריתרופואיטין וברזל לטיפול באנמיה.

• מתן תרופות לשיכוך כאבים במידת הצורך, חשוב להימנע משימוש בקבוצת נוגדי דלקת לא סטירואידלים NSAIDs משום שהם עלולים לפגוע בכליות. 

• במצבים קשים ובמחלה סופנית, הטיפול הוא ע"י דיאליזה או השתלת כליה. 

טיפול - פגיעה כלייתית חדה: 

• זיהוי וטיפול בגורם הראשוני לאי ספיקת הכליות החדה, במידה וקיים. 

• להימנע משימוש בתרופות מסוימות העלולות לפגוע בכליה כמו תרופות ממשפחת NSAIDs  או אנטיביוטיקות שונות, ולהימנע מביצוע בדיקת  CT עם חומר ניגוד לאנשים עם בעיות כלייתיות ברקע. 

• מעקב אחרי קריאטנין ותפוקת שתן. 

• טיפולים ספציפיים לפי הגורמים השונים:    

Pre-renal ARF .1 - הטיפול העיקרי כולל מתן נוזלים ובמצבים קיצוניים של ירידה בלחץ הדם ניתן לתת תרופות יונוטרופיות המשפרות את תפוקת הלב. 

Intrinsic ARF .2 - טיפול במחלת הכליות הספציפית. לרוב יש שימוש רב בתרופות מקבוצת הסטרואידים. 

Post renal ARF .3 - הסרה של הגורם לחסימה.

חשוב לציין שבפגיעות כליה אקוטיות קשות ובעיקר הלא מאובחנות בזמן, הטיפול יכול להגיע עד לדיאליזה ועלול להיגרם נזק שארי לכליות ועד לאי ספיקת כליות כרונית.