קרע ברשתית

הסיבה הנפוצה ביותר להתפתחות של קרעים ברשתית הוא התנתקות הזגוגית האחורית Posterior vitreous detachment (PVD). זגוגית העין היא חומר שקוף דמוי ג'ל הנמצא בחלל שבין העדשה לבין הרשתית. עם ההתבגרות מתרחשים שינויים בזגוגית המובילים להיפרדות שלה מהרשתית. למרות שמדובר בתהליך טבעי שלרוב לא יורגש כלל, בחלק מהמקרים אותה היפרדות מובילה למשיכה של החלק ההיקפי של הרשתית ובעקבותיה נוצר קרע ברשתית. PVD היא אמנם הסיבה הנפוצה ביותר לקרעים ברשתית, אולם ישנם גורמי סיכון נוספים המגדילים את הסיכוי להתפתחות התופעה, לרבות:

• גיל מתקדם
• קוצר ראייה גבוה (מכיוון הרשתיות בקצרי-ראייה נוטות להיות דקות יותר)
• קיום של ניוון רשתית
• השתתפות בספורט מגע עם סיכון גבוה לפגיעת ראש (במיוחד אגרוף)
• ניתוח עיניים קודם, כגון ניתוח קטרקט
• טראומה באזור העין
• היסטוריה משפחתית של קרעים ברשתית או הפרדות רשתית

חשוב לציין כי אין דרך לחזות מי עלול לפתח קרע ברשתית או מתי הוא עלול להתרחש.

אבחון של קרע ברשתית מתבצע לרוב באמצעות בדיקת רופא עיניים בהרחבת אישונים. כמו כן, תתבצע הערכה על-ידי רופא עיניים מומחה רשתית שישתמש בטכניקה המכונה דיכוי סקלריאלי בה משתמש הרופא בכלי דמוי עיפרון כדי ללחוץ על חלקה החיצוני של העין ובמקביל מסתכל אל תוך העין בעזרת אופטלמוסקופ לא ישיר. ניתן  גם לבצע מבחן דומה במעין משקפת בעלת שלוש עדשות מראה. במקרים בהם אין יכולת לראות את הרשתית עקב דימום עליון, ייתכן ויתבצע אולטרסאונד עיניים כדי לסייע באבחון הקרע.

אם קרע ברשתית אינו מטופל, הוא יכול להוביל להפרדות רשתית, מצב שעלול לגרום לאובדן אספקת הדם לרשתית ולאיבוד תפקודה לצמיתות .
היפרדות רשתית תלווה לרוב בתסמינים נוספים, כמו ראייה מטושטשת, או הופעה של צל קבוע/ כתם בשדה הראייה.

בחולים ללא תסמינים בעלי קרעים המוגדרים בסיכון נמוך (בהתאם לגודלם ולמיקומם ברשתית), עם סיכוי מועט להתקדם להפרדות הרשתית ההמלצה היא מעקב ללא טיפול. חשוב לזכור כי לאחר שזוהה קרע, יש להקפיד על מעקב על ידי רופא מומחה כדי לוודא שלא התרחשה החמרה במצב ולבצע טיפול אקטיבי בזמן במידת הצורך.חלק מהקרעים "נרפאים מעצמם", משום שהעין מתחילה ליצור באופן ספונטני צלקת הידבקויות מייצבת סביב לקרע.
 

לעתים קרובות יותר, כאשר מזוהה קרע ברשתית, יהיה צורך לתקנו באמצעות טיפול לייזר ללא חתך כירורגי או הקפאה (קריותרפיה). הפעולה מתבצעת ללא אשפוז תחת הרדמה מקומית.

מטרת הטיפול היא לאטום את קצוות הקרע ברשתית ולמנוע מהנוזל שבתוך העין לחלחל מתחת לרשתית דרך הקרע. חשוב לציין כי לאחר טיפול בקרע, קיים סיכון עתידי להתפתחות של קרעים נוספים ברשתית. ולכן המשך המעקב חשוב.   במקרה שהקרע התפתח לכדי היפרדות רשתית מסיבית יהיה צורך בטיפול כירורגי, בעוד שאם מדובר בהיפרדות קטנה ניתן לתקן אותה באמצעות לייזר באותו אופן שבו אוטמים קרעים ברשתית.

באנשים בעלי קוצר ראייה גבוה או היסטוריה משפחתית של בעיות רשתית נדרש מעקב קבוע והקפדה על ביצוע של בדיקות עיניים סדירות ומורחבות, ניתן להוריד את הסיכון לטראומה בעיניים על ידי הרכבת משקפי מגן או ציוד עיניים מגן אחר בעת ביצוע פעילויות מסוכנות.