מחלות נגיפיות

נגיפים הם קבוצת מיקרואורגניזמים שזוהו בכ-4,000 זנים (ההערכה שקיימים כ-400,000 זנים). גודלם קטן מ-0.2 מק"מ וניתן לראותם במיקרוסקופ אלקטרוני. ההגדרה הרחבה של נגיף היא "ישות המקודדת לעצמה וזקוקה למנגנוני מאחסן לשם הכפלתה" (הגדרה זו מתאימה גם ל"וירוס" במחשב).

הנגיפים הם טפילים מוחלטים וכדי להתרבות הם חודרים לתא חי, משתלטים על מנגנוני הייצור (הסינתזה) שלו וגורמים ליצירת עותקים של עצמם. היציאה מן התא היא על ידי הנצה מתמשכת של נגיפים בודדים או על ידי המסת קרום התא והפצת מספר גדול (עשרות עד מאות) של נגיפים לסביבתו.

הנגיפים בנויים ממעטפת חלבונית (לעיתים גם שומנית) וחומר גנטי - דנ"א (DNA) או רנ"א (RNA). יש בהם ייחודיים לצמחים, לבעלי חיים ואף לחיידקים. כגורמי מחלה באדם זוהו מאות זנים. לדוגמה, נגיפי שפעת, הצטננות, שיתוק ילדים, אבעבועות ושלבקת.

המחלות הנגיפיות אינן מגיבות לטיפול אנטיביוטי, אך יש חומרים נוגדי נגיפים (Antiviral) ניסיוניים (אינטרפרון - Interferon, AZT, אציקלוויר - Acyclovir) היכולים להאט את התקדמות המחלות ולעיתים אף לרפאן.
למרבית הנגיפים השכיחים פותחו חיסונים יעילים. בחלק מהמקרים (שפעת, למשל) עקב השתנות מבנה הנגיף משנה לשנה יעילות החיסון מותנית בהתאמתו.

במקרים מסוימים קיים קושי ליצור חיסון, כמו במקרה של נגיף האיידס והמאמצים מתמידים.

ד"ר איתן ישראלי

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007