דלקת גידים

תשובה: אנסה לענות לך על אף מיעוט הנתונים שסיפקת. אתה אדם צעיר, ולכן פחות סביר שיש לך בעיה בעצמות, אולם רק צילום רנטגן יוכל לשלול זאת לגמרי. כמו כן, אתה סובל מעודף משקל, המוסיף עומס על הברכיים. האבחנה של האורתופד מאפשרת לחשוב שאכן מדובר בדלקת מקומית בגיד בגלל עומס, עקב הליכה מרובה או מאמץ, יחד עם עודף המשקל שתיארת. אם כך, כדאי לך באמת לפנות לפיזיותרפיה, שם יוכלו לעזור לך בכמה טכניקות שונות. יתכן שיחליטו לעשות לך אולטרסאונד טיפולי על נקודת הכאב או טיפול ב taping - פלסטר מיוחד שמטרתו לתמוך ברקמות הברך. סביר שגם יראו לך מתיחות של הברך ודרכים לחזק את השרירים סביב הברך. השרירים אינם "מתרגלים" לעומס, אבל ניתן לחזק אותם כדי שיהיו מסוגלים לשאת את העומס. חיזוק זה דורש עבודה והתמדה מצידך. כדי להקל על השרירים ועל המפרק באופן כללי, רצוי גם להוריד מהם עומס, ובמקרה שלך - הורדה במשקל. הכדורים שניתנו לך הם נגד דלקת, וסביר שגם הם יעזרו לפחות בהתחלה להנמיך את רמת הדלקת, ומכאן את רמת הכאב, אך הם לא יפתרו את הבעיה לטווח ארוך אם לא תטפל כאמור לעיל. מקווה שעזרתי, קתרין אטל - פיזיותרפיסטית

תשובה: מידע רב על נזקים לברך + אבחנה + טיפול מתאים תמצאי בקישור הבא : http://www.guideline.gov/summary/summary.aspx...string=osteoarthritis

תשובה: יש ילדים בני 16 ו 17 חודש שאינם הולכים עדיין ולוקח להם קצת יותר זמן להתחיל ללכת, כך שזה עדיין נורמלי. רוב הילדים שהולכים על קצות האצבעות (Tiptoe Walking) הם בריאים לחלוטין והם עושים זאת סתם כך. לרוב הליכה זו קורת כאשר הם מסתובבים סביב רהיטים בחדר, כלומר כאשר הם עוברים מעמידה ואחיזה בשולחן לעמידה ואחיזה בכסא לדוגמא. אך כאשר ההליכה כל הזמן היא על קצות האצבעות והילד אינו מניח משקל כלל על כף הרגל יתכן שישנה בעיה. הבעיות האפשריות הן: גיד אכילס קצר שלא מאפשר למתוח את הרגל ולדרוך על כף הרגל, טונוס שרירים מוגבר ברגליים על רקע של בעיה מולדת (צורה קלה של שיתוק מוחין) או צורה מסוימת של אוטיזם. לסיכום אכן יש צורך בבדיקת רופא אשר יוכל לבדוק את הילדה ולהתרשם האם מדובר בבעיה.

תשובה:

היתרון העיקרי של טיפול ניתוחי בגישה פתוחה לתיקון קרע בגיד אכילס הוא הסיכון המופחת יחסית להיווצרות של קרע חוזר של הגיד לאחר זמן. בניתוח בגישה פתוחה, הסיכון לקרע חוזר עומד על 1.4% כאשר יש חזרה מוקדמת לתנועתיות ועד 2.2% כאשר החזרה לתנועתיות היא איטית, בעוד שהסיכון לקרע חוזר בניתוח מילעורי עומד על 3.6% עם חזרה מוקדמת לתנועתיות ועד-6% כאשר החזרה לתנועתיות היא איטית. כמו כן, הסיכון לפגיעה עצבית ב-Sural nerve קטן יותר בניתוח בגישה פתוחה מאשר מילעורית. הדבר נובע ככל הנראה מכך שהשדה הניתוחי פתוח כולו, וניתן לזהות יותר בבירור את כלי הדם והעצבים מבלי לגרום להם נזק.