חסימת מעיים

אלה הם המצבים שכיחים האחראים לכ-90% ממקרי חסימת המעיים המכנית:

הידבקויות (Adhesions), שהן הצטלקויות תוך-בטניות הנגרמות על ידי ניתוחים בעבר, בקעים כלואים (לרוב בקע מפשעתי) וגידולים. כאשר הגידול השכיח הוא סרטן המעי הגס.

סיבות נוספות לחסימת מעיים הן פוליפים, מומים מלידה, תסביב המעי על צירו, גופים זרים ועוד.

המגוון הרב של סיבות לחסימת מעיים והמנעד הנרחב של הסתמנות קלינית, החל מאי-נוחות בטנית קלה המלווה בחוסר התרוקנות, וכלה בכאבים קשים, הלם וסכנת מוות, מביא להתלבטות הקשה של הרופא המטפל בחסימת מעיים. בין השאר, כיצד לקבוע את מיקומה, להעריך את חומרתה, ולהחליט מהו הטיפול הדרוש ובעיקר, מתי יש צורך בניתוח דחוף לצורך הצלת חיי החולה.

הבירור יתחיל כמקובל ברפואה בסיפורו של החולה (אנמנזה). נוסף על תלונות של כאבים, תפיחות הבטן והפסקת מעבר צואה וגזים, החולה נשאל לגבי עוצמת הכאבים שהם חזקים יותר בחסימה מכנית ועל משך הכאבים. אירוע בן שעות אחדות מתאים יותר לכליאת בקע חיצוני או פנימי או לתסביב. בעוד שאירוע ממושך מתאים יותר לסרטן המעי הגס לדוגמה. אם החולה נותח בעבר, יש לחשוב על הידבקויות.

הבירור ייתן מענה לשאלות, האם החולה לוקה במחלות הקשורות למערכת העיכול כמו דלקת כרונית; האם הוא עבר טיפולים שעלולים להשפיע על המעי כגון קרינה; האם יש חשש לבליעת גוף זר; האם החולה נוטל תרופות שעלולות להשפיע על תפקוד המעי הגס כגון תרופות פסיכיאטריות או אנטי-פרקינסוניות.

בשלב הבא תבוצע הבדיקה הגופנית. בדיקה זו עשויה לתרום בהבנת מצבו הכללי של החולה וקבלת כיוון בעניין האבחנה. מידת תפיחות הבטן, נוכחות בקעים או גושים, צלקות, גוש חוסם בבדיקה רקטלית, נוכחות צואה או דם בתעלת פי הטבעת, כל אלו יכולים לסייע. החסימה נקבעת לרוב בבדיקת דימות פשוטה, צילום סקירה של הבטן בעמידה ובשכיבה ללא כל חומר ניגוד. מכיוון שמערכת העיכול מכילה אוויר, הרי שהאוויר מהוה רקע נוח לדימות של מתאר המעי, מאפשר להבדיל בין חסימה חלקית למוחלטת, בין חסימת מעי דק למעי גס ועוד.

חסימת המעיים גורמת נזק בשתי צורות: הראשונה, נזק למעי עצמו. המעי הלכוד נפוח מאוד או לוקה בהפרעה באספקת הדם. הוא עלול להתנקב או לעבור נמק, ואז תהיה שפיכת תוכן המעיים לחלל הבטן וזיהום בטני חמור (פריטוניטיס), אשר עלול לגרום למוות. לחלופין, חסימת המעיים עלולה לגרום לפגיעה מערכתית, נזק לגוף כולו. המעי החסום מתנפח, מצטברים נוזלים בכמויות גדולות בחלל המעי והם הופכים לבצקת בדופן. נוזלים אלו, שיכולים להגיע למספר ליטרים, "נלקחים" מתוך מערכת הנוזלים החוץ-תאית, הדרושה לגופנו על מנת לקיים מחזור דם תקין, כך שלמרות שאין לכאורה אובדן נוזלים חיצוני, החולה עלול לפתח התייבשות קשה עד כדי הלם תת-נפחי.

הטיפול בחסימת מעיים (איליאוס) פונקציונלית הוא המתנה, סבלנות וטיפול במחלה הראשונית.

מצב של חסימת מעיים מכנית קורה כאשר בנקודה מסוימת (או יותר מאחת) לאורך מערכת העיכול יש נגע הגורם לחסימה. הגורם לחסימה יכול להיות בתוך המעי, כגון גוף זר בדופן המעי, גידול או דלקת, או מחוץ למעי, כגון הידבקויות. הטיפול במקרים אלו משתנה.

בד"כ הטיפול מורכב מהחזר נוזלים בעירוי וניקוז הקיבה בעזרת מחדר מיוחד (זונדה) המנקזת את הפרשות מערכת העיכול ולעיתים מאפשרת הקלה משמעותית בלחץ על איברי הבטן ודופן המעי.

חלק ממקרי חסימת המעיים יחלפו בעזרת טיפול זה, המכונה טיפול שמרני. בעיקר יהיו אלו החסימות הפונקציונליות והחסימות הנובעות מהידבקויות.

במקרים אחרים, יש צורך בניתוח. החלטה על ניתוח לעיתים קלה ומידית, כמו במקרה של בקע כלוא או חסימת מעי גס עקב גידול.

לעיתים ההחלטה קשה יותר, ומחייבת בדיקות נוספות או המתנה וייצוב החולה.

בניתוח, יחפש המנתח את אתר החסימה. במקרים רבים קל לאתר את נקודת החסימה, כי המעיים תפוחים מאוד לפני החסימה, וכן לטפל בבעיה בקלות יחסית, כמו במקרים חיתוך הידבקות, כריתת פוליפ או גידול במעי הדק, או תיקון בקע. לעיתים הפתרון מסובך, הדבר קורה לאחר ניתוחים מרובים עם ריבוי הידבקויות, ובמקרה של ממאירות נרחבת בחלל הבטן.

כאשר החסימה נמצאת בצדו השמאלי של המעי הגס, קרוב יחסית לפי הטבעת, קשה לפתור את הבעיה בניתוח אחד, ויש לבצע בשלב ראשון מבצעים פיום של המעי (קולוסטומיה או איליאוסטומיה), כלומר פתח של המעי דרך דופן הבטן אל מיכל חיצוני.

התאוששות לאחר הניתוח תלויה בגיל ובמידת התחלואה הנלווית של החולה, במשך החסימה לפני הניתוח, במשך ובמורכבות הניתוח עצמו ועוד. לרוב, החולה יחזור לשגרת חייו ללא נכות, אלא אם היה צורך בכריתה נרחבת של מעיים (לדוגמה, עקב נמק) או פיום המעי (קולוסטומיה). אצל מרבית החולים אירוע החסימה יהיה אירוע יחיד בחייהם, למעט אותם חולים שנותחו בגין הידבקויות, אשר עלולות להישנות ואין אמצעי יעיל למנוע זאת.

ניתן לנסות ולהפחית את גורמי הסיכון להתפתחות של חסימת מעיים על ידי שינויים באורח החיים ובדיאטה. כך לדוגמא, לשם הפחתת הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס, מומלץ לצרוך דיאטה דלה בשומן ובעלת צריכה מוגברת של פירות וירקות, להפסיק לעשן, ולעשות בדיקות סקר לסרטן המעי הגס כל שנה אחרי גיל חמישים. על מנת להפחית את הסיכון להתפתחות של בקע, יש להימנע מהרמת מסעות כבדים שמעלה את הלחץ התוך בטני, ובמידה ומתפתחת בליטה מתחת לעור באזור הבטן, ובמיוחד באזור המפשעה או ליד צלקת מניתוח, יש לפנות לרופא. 

אין דרך ממשית למנוע חסימת מעיים המתרחשת כתוצאה מדיברטיקולוזיס (מחלת סעיפים), שגם הוא עשוי להוות גורם סיכון להתפתחות של חסימת מעיים, אך יש הטוענים כי צריכה מוגברת של סיבים תזונתיים והימנעות ממזונות שיכולות להיקלע בכיסי הדיברטיקולה כמו זרעים ופופקורן, עשויה לעזור.