אספירין (מיקרופירין)

תזונה

יש ליטול עם האוכל כדי להפחית גירוי הקיבה (אלא אם קיים ציפוי אנטרי המגן על הקיבה, ואז נטילה לפחות חצי שעה לפני ארוחה).

אלכוהול

נהיגה

הריון

בשליש ראשון ושני אין ליטול אספירין, אלא אם הכרחי, והשימוש רק בהוראת רופא, במינון הנמוך ביותר האפשרי ולזמן הקצר ביותר האפשרי. אין ליטול מינון גבוה יותר מזה שנרשם על ידי הרופא. במהלך השליש השלישי להריון,  אין ליטול אספירין, יותר מ-100 מ"ג ביום, בשל סיכון לפגיעה בעובר או לבעיות במהלך הלידה. התרופה עלולה לגרום לבעיות בכליות ובלב בעובר. ייתכן שתהיה השפעה על הנטייה לדימום בעובר ובאם ולגרום לאיחור ולהארכת משך הלידה. החל משבוע 20 להריון, קיימת תופעת לוואי אפשרית, בנטילה של מעבר למספר ימים, של פגיעה כלייתית בעובר, העלולה להוביל למיעוט מי שפיר, או להיצרות של אחד מכלי הדם בלב העובר.  תופעה זו עלולה להתרחש קרוב למועד תחילת הטיפול, והיא לרוב הפיכה עם הפסקתו. אם נדרש טיפול למשך יותר מכמה ימים, ייתכן ניטור הדוק יותר (בדגש על כמות מי השפיר וכלי הדם בלב העובר), בהתאם להנחיות הרופא.

הנקה

תינוקות וילדים

קשישים

ניתוח והרדמה כללית

דווח לרופא במקרה של

• מחלת כבד
• מחלת כליה
• אסתמה
• פוליפים באף
• אלרגיה לאספירין
• כיב עיכולי, דימומים או כיבים בקיבה או במעיים
• נטילת תרופות אחרות
• חוסר באנזים G6PD (רגישות לפול)
• ירידה בזרימת הדם בלב ובכלי הדם

סיכון ממנת יתר

סיכון מפיתוח תלות

 בעיות בקיבה ובמעיים, כמו צרבת, בחילות והקאות, כאבי בטן ושלשול, דמם, כיבים, דלקת במערכת העיכול, איבוד דם קל מהקיבה ומהמעיים.
נדירות תגובות של רגישות יתר בעור, במערכת הנשימה, בקיבה ובמעיים ובמערכת הלב וכלי הדם, בייחוד בחולים עם אסתמה. סימנים אפשריים: ירידה בלחץ הדם, התקפי קושי בנשימה, דלקת רירית האף, אף סתום, שוק אנפילקטי (תגובה אלרגית חמורה וחריפה),  נפיחות של הפנים, הלשון והגרון (אנגיואדמה) .
נדיר מאוד: ליקוי בתפקוד כלייתי, היפוגליקמיה, עוררות התקף גאוט. בנסיבות מסוימות, כאשר קיימת נטייה מוקדמת לכך.
ובנוסף: כאבי ראש, סחרחורת, בלבול, ירידה ביכולה השמיעה, טינטון, המוליזה- התפרקות תאי הדם האדומים, ארועי דימומים. כאשר קיים נזק ברירית המעיים, עלולים להיווצר קרומים בחלל המעי שייתכן שתתלווה אליהם היצרות בהמשך.
צריכה ממושכת של משככי כאב יכולה לגרום לכאבי ראש המוביל לצריכה מחודשת וכתוצאה מכך עלול לגרום לכאב ראש מתמשך. 
צריכה קבועה של משככי כאב עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לכליות עם סיכון של אי ספיקת כליות. סיכון זה גבוה במיוחד בנטילת שילוב של כמה תרופות משככות כאב שונות.
במינונים נמוכים, חומצה אצטיל סליצילית מפחיתה הפרשת חומצת שתן, מה שעלול לגרום להתקף שיגדון (גאוט) בחולים עם נטייה לכך.

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

יש לעדכן רופא/ רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
תכשירים המגבירים אפקט:
 - תרופות נגד קרישת דם (קומרין,הפרין), ומעכבי הצמתת טסיות דם (קלופידגרל) : חומצה אצטיל סליצילית עלולה להגביר את הסיכון לדימום אם נלקחת לפני טיפול בנוגדי קרישה .יש לשים לב לסימני דימום חיצוניים ופנימיים. למשל חבורות.
- קורטיקוסטרואידים: תכשירים המכילים קורטיזון או תכשירים דמויי קורטיזון, (למעט כאלו המשמשים לטיפול חיצוני או טיפול בתחליפי קורטיזון למחלת אדיסון )- עליה בסיכון לתופעות לוואי במערכת העיכול. הסיכון לדימום ולכיבים בקיבה ובמעיים עולה.
- תרופות אחרות משככות כאבים ונוגדות דלקת:  עליה בסיכון לכיבים במערכת העיכול ולדימום. 
- תרופות נגד סוכרת (כמו אינסולין, טולבוטמיד, גליבנקלמיד) : רמת  הסוכר בדם עלולה לרדת בצורה משמעותית. בשילוב עם אספירין במינונים גבוהים.
- תרופות לטיפול בדיכאון  מקבוצת SSRIs : עליה בסיכון לדימום בקיבה ובמעיים .
- תרופות לאפילפסיה כגון חומצה ואלפרואית. 
- מתוטרקסאט לטיפול בסרטן, והפרעות שיגרוניות מסוימות.
- דיגוקסין - תרופה הגורמת להגברת עוצמת כיווץ שריר הלב. 
- אלכוהול- עליה בסיכון לכיבים במערכת העיכול ולדימום.
  תכשירים המחלישים אפקט:
- תרופות  המגבירות את הפרשת השתן כגון, ספירונולקטון, פורוסמיד, סולדקטון .
- תרופות המטפלות ביתר לחץ דם, בייחוד ממשפחת מעכבי ACE.
- תרופות המטפלות בגאוט (שיגדון), המגבירות הפרשת חומצה אורית.
- חלק מהתרופות נוגדות הדלקת שאינן סטרואידים  (NSAIDs) למעט חומצה סליצילית, כגון איבופרופן ונפרוקסן: ירידה בהשפעה על עיכוב צימות טסיות הדם וקרישה, מה שעשוי להוריד את ההגנה של התרופה מפני התקפי לב ושבץ.
-מטאמיזול- להורדת כאב וחום- תיתכן ירידה אפשרית בהשפעת אספירין על הצמתת טסיות כששתי התרופות ניטלות יחד. על כן, יש לעשות שימוש בשילוב זה בזהירות במטופלים הנוטלים אספירין במינון נמוך לצורך מניעת אירועים לבביים.

השפעת שימוש ממושך

אין להשתמש באספירין יותר משלושה ימים, אלא בהוראת רופא. במינונים הנמוכים נועד לשימוש ארוך-טווח. על הרופא המטפל לקבוע את משך הטיפול.