צטיריזין

תשובה: נקודות חן מרובות (מעל 20) מהוות גורם סיכון לחלות במלנומה. ישנם גורמי סיכון נוספים, כגון גוון עור בהיר, צבע שיער אדמוני, היסטוריה אישית או משפחתית של מלנומה, היסטוריה אישית של סרטן עור אחר, היחשפות מרובה לשמש ועוד. ישראל היא מדינה שטופת שמש והיא השנייה בעולם בשכיחות מלנומה. הסיכויים של גבר ישראלי לחלות במחלה הם 2.5% ושל אישה 2.1%. חשוב עבור כל אדם, ובמיוחד מי שנמצא בקבוצת סיכון (כמו מיש שיש לו הרבה נקודות חן) להיבדק פעם בשנה על ידי רופא עור, ופעם בחודשיים-שלושה לערוך בדיקה עצמית. בבדיקה זו יש להסתכל על הגוון, על הגודל, על הגבולות ועל צבע השומה. כמו כן, יש לבדוק אם הופיעו נקודות חדשות. אם יש שינוי כלשהו יש לגשת לרופא עור לבדיקה. אל לכם להילחץ, מובן שברוב המקרים, שינויים בנקודות החן אינם מלנומה, אך חשוב שתגיעו לבדיקה, שבה ניתן לזהות אם יש נקודות חשודות ואם יש להסירן לפני שתתפתחנה למלנומה. רופא העור יוכל להמשיך את המעקב ולראות אם חל שינוי מבדיקה לבדיקה. לגבי שאלתך השנייה, היסטזין (או בשמה הגנרי צטיריזין) היא תרופה אנטיהיסטמינית. בשונה מאנטיהיסטמינים ישנים, אין לה השפעה מדכאת על מערכת העצבים המרכזית, כך שאינה גורמת לישנוניות ולטשטוש. היא נסבלת היטב על ידי רוב המשתמשים ולא ידועות השפעות מזיקות שיש לה בשימוש ממושך. מובן שעדיף להימנע משימוש בתרופות שלא לצורך. להלן קישור לדף התרופה באינפומד: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=241

תשובה: דלקת בקיבה עקב החיידק הליקובקטר פילורי לרוב אינה סימפטומטית כלל. באנשים שהדלקת אצלם סימפטומטית, היא מתבטאת לרוב בכאבי בטן. הדלקת יכולה להתבטא בשיעול, אם כי זה לא שכיח. שיעול כזה הוא בדרך כלל יבש, מוחמר בשכיבה ומוקל בישיבה ובעמידה. שיעול ממושך המלווה בליחה אינו מתאים להליקובקטר פילורי, מקורו ככל הנראה בריאות. יש לפנות לרופא המטפל ולבצע בירור מתאים. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

תשובה: צילום צוואר הרחם לרוב אינו מלווה בתופעות לוואי זיהומיות, למעט ב-0.5% מהמקרים, וגם אז הזיהומים בדרך כלל אגניים. יש הסבורים שכשמבצעים את הבדיקה במכשור מתכתי הסיכון עולה, ואילו כשמבצעים את הבדיקה במכשור מפלסטיק הוא יורד. ייתכן שיש אצלך קשר בין הדברים, אך ייתכן בהחלט שמדובר בצירוף מקרים. התסמינים שאת מתארת, גרד מלווה בצריבה במתן שתן, מתאימים יותר לזיהום חיידקי, אך כדי לדעת בדיוק במה מדובר, חשוב לדעת אם ישנן הפרשות וסימנים נוספים, ובקיצור - יש להיבדק. זיהום פטרייתי גורם לגרד, לנפיחות בעריה, וכן להפרשות לבנות. קנדידה היא סוג של פטריה. נטילת אנטיביוטיקה על דעת עצמך לא תועיל בהכרח, שכן האנטיביוטיקה הורגת את החיידקים ה"טובים" ובכך מעודדת צמיחת פטריות. אין ספק שאת צריכה טיפול, אבל חשוב להתאים אותו למצב. מוקסיפן משמש לטיפול בדלקות בדרכי השתן, ולא בטוח שזו הבעיה שמנה את סובלת. לא אוכל להמליץ לך על תרופה אחרת מכיוון שחסר לי מידע על מנת לאבחן את המצב. נסי להקדים את התור, על מנת שתאובחני ותטופלי בהקדם. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

תשובה: מחלת הנטינגטון מתבטאת באופן קלאסי בעשור הרביעי והחמישי לחיים. במיעוט המקרים הביטוי הוא בגילאים צעירים יותר. מבחינה גנטית, זו מחלה תורשתית עם הורשה אוטוזומלית דומיננטית, כאשר הגן הפגוע הוא על הזרוע הקצרה של כרומוזום 4. מחלה זו היא אחת מקבוצת מחלות הקשורות ל"חזרות" של טרינוקלאוטיד לא יציב (CAG) שמקודד תוצר חלבוני מסוים. התיאוריה היא שהמחלה מתפתחת מכיוון שהחלבון המוטנטי מקבל תפקיד חדש הגורם לפגיעה בתפקוד. במחלת הנטינגטון, תופעה זו קורית בחלבון הנטינגטון ומכאן שמה של המחלה. לכן, ככל שיש יותר "חזרות", המחלה תתבטא בגיל צעיר יותר ותהיה חמורה יותר. אבחנת המחלה היא כאשר מדגימים יותר מ- 30 חזרות של הרצף CAG באחד מהעותקים של הגן. כאשר הביטוי הוא בגיל צעיר יש בד"כ מעל 70 חזרות ולעיתים אפילו מעל 100. מבחינה קלינית, הסימפטום הבולט ביותר הוא כוריאה (תנועות מהירות וקופצניות לא רצוניות בעיקר של הפנים, הכתפיים והגפיים). בנוסף, פגיעה בזיכרון, הפרעות באפקט, שינוי באישיות והפרעות מוטוריות נוספות. אצל החולים הצעירים ייתכנו בנוסף גם דיסטוניה ופרכוסים והמחלה מתקדמת מהר יותר. הטיפול במחלה הוא בתרופות חוסמות דופאמין, כגון האלופרידול ותרופות המפחיתות את הדופאמין כגון טטרהבנזאין שעוזרות לשלוט בכוריאה. באשר לשאלתך, אין תיאורים בספרות הרפואית על קשר בין חבלות ראש להתפרצות המחלה. נראה כי התפרצות המחלה אצלך היא אופיינית מבחינת העיתוי ומתאימה למספר החזרות שנמצאו אצלך. זאת, כאמור, בהסתייגות הכללית שבהרבה תחומים ברפואה רב הנסתר על הנגלה.