בדיקת צואה (Feces analysis)

מומחה לכירורגיה כללית

יש לבצע בקופת חולים בדיקת צואה לטפילים. [05/03/2006]

זהו פרזיט שנמצא לעיתים במעי וקשור לכאבי בטן ושלשולים כרוניים. מתגלה בבדיקת צואה. לפרטים נוספים- http://www.cdc.gov/ncidod/dpd/parasites/blastocystishominis/factsht_blastocystis_hominis.htm

אצל גברים, מחלת הציסטיק פיברוזיס יכולה להשפיע על התפתחות צינור הזרע, אשר תפקידו לשנע את נוזל הזרע. צינור הזרע יכול להיחסם על ידי ריר. ייצור הזרע אמנם נמשך, אך נוזל הזרע אינו יכול להשתחרר בזמן השפיכה. דבר זה יכול להביא לידי חוסר יכולת להביא צאצאים לעולם (אי פוריות). למרות שמחלת הציסטיק פיברוזיס אינה משפיעה ישירות על התפתחותם של אברי הרבייה אצל נשים, עצם קיומו של הריר הצמיגי מקשה על תהליך הפריית הביצית. למרות זאת מרבית הנשים החולות בציסטיק פיברוזיס מצליחות להרות בסופו של דבר. בטרם התעברות אישה החולה במחלת הציסטיק פיברוזיס, מומלץ לה לשוחח עם הרופא המטפל בה, לגבי הסיכונים הכרוכים בכך, למה עליה לצפות, וסוגיות נוספות. נשים רבות אשר חולות בציסטיק פיברוזיס עוברות את שלבי ההיריון ללא בעיות מיוחדות, אולם הן זקוקות להשגחה צמודה עקב במצבן התזונתי הבעייתי ועקב המאמץ הנוסף המופעל על הריאות שלהן. במידה ואת חולה בציסטיק פיברוזיס ואת חושבת להיכנס להיריון, חשוב מאוד שתשוחחי על כך בצורה נרחבת ופתוחה עם רופא הנשים המטפל בך. ייתכן והרופא ימליץ לך ולבן זוגך לעבור בדיקות גנטיות על מנת לבחון את הסיכויים שלכם ללדת תינוק החולה במחלת הציסטיק פיברוזיס.

זיהום בג'יארדיה נגרם עקב כניסת הציסטות של הפתוגן למערכת העיכול (על ידי שתייה או אכילה). מהציסטות במעי משתחררים הטרופוזואידים (זהו הטפיל באחד משלבי התפתחותו), אשר בסביבת המעי הופכים חזרה לציסטות בעלות מבנה מורפולוגי ייחודי. אלו הציסטות אשר נמצאות במעי ואשר מתגלות כאשר מתבוננים בדגימת צואה במיקרוסקופ. בנוסף לציסטות, גם הטרופוזואידים נמצאים במעי, ולכן בצואה. אבחנת גיארדיה נעשית על ידי מציאת ציסטות או טרופוזואידים בצואה. לכן, למציאת טרופוזואיד בצואה אין משמעות, ואין הדבר אומר שהפרזיט התפתח. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד

קמפילובקטר הוא חיידק הפוגע ברירית המעי, ויכול לגרום לכאבי בטן עזים, לשלשולים, וכן לשלשול דמי. הסימפטומים מופיעים עד 10 ימים לאחר ההדבקה. החיידק יכול לעבור לבני אדם דרך אכילת בשר שאינו מבושל היטב. למחלה זמן חיים מוגבל (3-5 ימים בדרך כלל) ולכן לא חובה לתת טיפול אנטיביוטי. במקרים קשים ניתן לתת ציפרופלוקסאצין. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד

רוב הדלקות בדרכי השתן נגרמות על ידי החיידק E.COLI. חיידק זה שכיח בצואה ויכול לעבור מפי הטבעת לשופכה ומשם לשלפוחית השתן, ובמקרים מסוימים גם לכליות. גורמי הסיכון לזיהומים בדרכי השתן הם הרגלי ניגוב לא נכונים לאחר יציאה (ניגוב מפי הטבעת לכיוון השופכה) וקיום יחסי מין. הסיכון עולה בשימוש בקוטלי זרע ובדיאפרגמה, בנשים בהריון ובחולים כרונייםף ומעל גיל 65. התסמינים של זיהום בדרכי השתן הם כאב או צריבה במתן שתן, תכיפות ודחיפות, וכאב בחלק האמצעי של הבטן התחתונה. מים קרים אינם גורם סיכון לדלקת בדרכי השתן, אך אם את חוששת שיש לך זיהום בדרכי השתן או אם את סובלת מאחד התסמינים שהזכרתי, פני לרופאת המשפחה. בדיקת שתן פשוטה תוכל לגלות אם יש לך או אין לך זיהום בדרכי השתן. בהצלחה, ד"ר יצחק פרברוב - אינפומד

אין ספק שכדאי לוודא שאין יותר ג'יארדיה במערכת העיכול ע"י בדיקה חוזרת או אפילו שתיים. שנית, מומלץ לצרוך יוגורט ביו או אצידופילוס לשיקום החיידקים המועילים של רירית המעי, ולהמעיט בצריכת חלב ומוצריו עד להחלמה מלאה. אם כל הנ"ל לא עוזר- תצטרך לחזור לגסטרואנטרולוג להערכה מחודשת.

תסמונת המעי הרגיז מתבטאת בכאבי בטן המלווים בשלשול או בעצירות, המוקלים בדרך כלל לאחר יציאה. אין דרך ספציפית או בדיקה מסוימת לאבחן תסמונת זו. האבחנה ניתנת בדרך השלילה, כלומר, לאחר שנשללו מחלות אחרות של המעי, כגון מחלות מעי דלקתיות, צליאק, אי סבילות ללקטוז וכדומה. יכול להיות ששוב נדבקת באותו פרזיט, אם אחד מבני משפחתך נשא של הטפיל ולא קיבל טיפול. אם הכאבים נמשכים, אמליץ לך לפנות שוב לרופא גסטרואנטרולוג ולהמשיך בירור. רפואה שלמה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

השילוב בין מתוטרקסאט לבין מוקסיפן (אמוקסיצילין) הוא אכן בעייתי, ועלול לגרום לרעילות של מתוטרקסאט. כך גם שילוב של מתוטרקסאט עם טטראציקלין, אשר דווקא מפחית את היעילות של מתוטרקסאט. הייתי נמנעת לפחות מהשילוב של מתוטרקסאט עם מוקסיפן. הליקובקטר פילורי הוא חיידק המצוי בקיבה בכ-50% מאוכלוסיית העולם. עם זאת, לרוב האנשים הנושאים אותו אין תסמינים. הטיפול בו בתרופה בודדת אינו יעיל, ויש ליטול כמה תרופות למשך שבוע עד שבועיים. ישנם 4 פרוטוקולים אפשריים לטיפול, וברובם משולב תכשיר נוגד חומצה ממשפחת ה- PPI, כדוגמת לוסק. הקו הטיפולי הראשון הוא PPI, מוקסיפן 1 גרם וקלאריתרומיצין 500 מ"ג (שלושתם פעמיים ביום למשך 14-7 יום. ניתן להמיר את המוקסיפן בתרופה אחרת שנקראת פלג'יל (500 מ"ג פעמיים ביום). אמנם ההמרה נועדה לאנשים שרגישים לפניצילין, אך גם הבעייתיות במקרה שלך יכולה להיות סיבה להחלפה זו. אפשרויות אחרות הן PPI, מוקסיפן ופלג'יל, ועוד כמה פרוטוקולים הכוללים מוקסיפן או טטראציקלין. למעשה, אם נרצה להימנע הן ממוקסיפן והן מטטראציקלין, אנו נותרים עם הפרוטוקול שציינתי לעיל, לאחר ההחלפה של מוקסיפן בפלג'יל. אגב, גם השילוב של לוסק עם מתוטרקסאט מעלה את רעילות המתוטרקסאט, ולכן כדאי להשתמש בסותר חומצה (PPI) אחר כגון Lansoprazole. עוד אוסיף, כי כ-20% מהמטופלים בהליקובקטר פילורי אינם נרפאים לאחר קורס טיפולי אחד, ואז מומלץ קורס טיפולי שני שבו מגוונים את האנטיביוטיקות. בתום הטיפול, בדרך כלל עורכים עוד תבחין נשיפה או בדיקת צואה כדי לוודא את הכחדת החיידק. בדיקות דם אינן מומלצות למעקב ריפוי. בהצלחה, ד"ר טלי צ’רנוביצקי - אינפומד