בדיקת אבחון פסיכודיאגנוסטי (Psychodiagnostic Assessment)

מובנת לי מאד הדאגה והמצוקה שלך, לנוכח שינויי ההתנהגות שתיארת אצל אחותך. אכן נשמע שזו בעיה נפשית שמצריכה טיפול. לצורך התחלת הטיפול, על אחותך להיבדק על ידי פסיכיאטר, במרפאה או בחדר מיון של בית חולים. האם הורייך מודעים לבעייה? אם כן, האם הם ניסו להביא את אחותך לבדיקת רופא? מפאת גילך הצעיר (16), איני חושבת שאת זו שצריכה להיות האחראית לטיפול באחותך. אני בטוחה שאת סובלת ממה שקורה בבית, אך האחריות היא של ההורים. א קשה להביא את אחותך לבדיקת רופא, כדאי ליצור קשר עם בית הספר בו למדה (ועדיין רשומה בו כנראה כתלמידה, גם אם אינה הולכת ללימודים), ולבקש ביקור בית על ידי המחנכת או היועצת. במצבים של ילד או ילדה שנעדרים תקופה ממושכת מהלימודים, יש אפשרות להגיש סיוע למשפחה דרך מערכת החינוך, מתוקפו של חוק חינוך חובה. בנוסף, ניתן לפנות לרשות הרווחה באזור המגורים שלכם, ולתאר את המצב לעובדת סוציאלית למשפחה או לעובדת סוציאלית לנוער. גם העובדת הסוציאלית תוכל לסייע ביצירת קשר עם גורמי בריאות הנפש לצורך התחלת טיפול. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

אכן נשמע שאת סובלת מהפרעת אכילה שנקראת אנורקסיה נרבוזה. הבעיה במצבים אלה שהם כמו מדרון חלקלק שקשה לטפס ממנו החוצה. זה רעיון מצויין לפנות לעזרה מקצועית, שכן גם אם יש לעיתים תחושה של שליטה במצב, זה לא קל להיחלץ ממנו לבד. תוכלי לקרוא על אנורקסיה ולקבל מידע על מרכזי טיפול במחלה בקישורים הבאים: http://www.infomed.co.il/questions/q_121205_7.htm

תלישת שיער כפייתית, או בשמה הרפואי טריכוטילומניה, גורמת ללוקים בה לתלוש את שערות ראשם, וכן גבות, ריסים או שיער בחלקי גוף אחרים, כך שנוצרות קרחות. ההפרעה שכיחה בעיקר בגילאים צעירים - ומתחילה באופן אופייני מגיל 12 בערך. חומרת הבעיה משתנה ונקבעת על פי מידת ההפרעה לחיי היומיום. יש אנשים שסובלים רוב שעות היממה ממחשבות טורדניות ודחפים הנוגעים לתלישה, ויש כאלה שאצלם הבעיה חריפה פחות. האפשרויות הטיפוליות הן: 1. טיפול ביהביוריסטי - קוגניטיבי (התנהגותי): סוג של טיפול פסיכולוגי בעל אופי פרקטי. טיפול זה מבקש לזהות את הגורמים הפסיכולוגיים הגורמים לדחף התלישה ומלמד דרכים לשנות את התגובה האוטומטית של התלישה. 2. השתתפות בפורומים וקבוצות תמיכה. 3. טיפול תרופתי : התרופות המקובלות ביותר הן תרופות מקבוצת SSRIs כגון סרוקסאט או פרוזק. תרופות נוספות הן תרופות מקבוצות שונות כמו אנפרניל ואפקסור. התגובה לתרופות היא אינדיבידואלית, ולכל אדם תעזור תרופה אחרת. רק במקרים מעטים התרופות לבד יגרמו להפסקה מוחלטת של התלישה. לעיתים קרובות אנשים יחושו שהתרופה אינה עוזרת די צורכה. יש אנשים שיחושו שהתרופות ממתנות את הדחף לתלוש, ומעלות את המודעות לתלישה. במקרים אלה יש צורך בשילוב של טיפול ביהביוריסטי - קוגניטיבי עם התרופות. חשוב לזכור כי אין תרופת פלא לטריכוטילומניה, ופעמים רבות רק שילוב של תרופות, טיפול וקבוצות תמיכה עוזר. במקרה שלך, אם סרוקסאט לא עזר, יש לשקול הגדלת מינון התרופה, החלפתה ושילוב של טיפול התנהגותי. לפרטים נוספים על טריכוטילומניה והטיפול בה: http://www.trich.org/home/default.asp?FC=3617729

סיבות נפשיות ופסיכולוגיות יכולות לגרום להתפתחות קוליטיס, בעיקר בחולים הסובלים ממחלת המעי הרגיז. ההסבר הוא כי ישנה מערכת עצבית לאורך המעי, וכאשר אדם נמצא במצוקה נפשית, מערכת העצבים מעורערת ומשפיעה על כל חלקי מערכת העצבים בגופנו. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

המחקר עדיין לא מבין בדיוק כיצד מפריעה ה-ADHD (הפרעת קשב וריכוז) לבעיות חברתיות. מחקרים אחדים הראו כי ילדים בעלי ADHD של חוסר קשב ברובו עלולים להיתפש כביישנים או מופנמים על ידי בני גילם. המחקר מצביע בחוזקה על כך כי התנהגות תוקפנית אצל ילדים בעלי תסמינים של התנהגות אימפולסיבית והיפר-אקטיביות עלולה לשחק תפקיד חשוב בדחייתם החברתית. בנוסף, הפרעות התנהגותיות אחרות מופיעות לעתים קרובות בסמיכות ל-ADHD. נראה כי ילדים הסובלים מ-ADHD והפרעות אחרות סובלים מליקויים רבים יותר ביחסיהם עם בני גילם.

בין תופעות הלוואי של אסיוול (או בשמו הגנרי diazepam), תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים, ישנן אי-שליטה על סוגרי השתן, וגם אצירת שתן. תוכלו לקרוא עוד על התרופה באינדקס התרופות: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=79

במהלך שלב המניה התנהגות הסובל עלולה להפוך לחסרת מעצורים. הדבר עלול להגביר את הסיכון לפגיעה הן לסובלים עצמם וכן לנמצאים בקרבתם. בנוסף, במקרים נדירים עלולים מטופלים החווים מניה להפוך לפסיכוטיים, לשמוע קולות או לראות דברים, ודבר זה בתורו עלול לגרור תגובה אלימה. במהלך התקף יש לשכנע את המטופל שלא לנהוג או להפעיל מכונות. אם חבר\ה או בן או בת משפחה סובלים מהפרעה דו-קוטבית, יצרו קשר עם הרופא שלהם ברגע שהתקף ניכר לעין. לעתים יכול טיפול מוקדם להפחית את שיעור ההתנהגות המסוכנת.

הפרעה סכיזואפקטיבית היא הפרעה המשלבת למעשה שני סוגים של הפרעות מנטליות שונות - סכיזופרניה, והפרעה במצב הרוח. ההפרעה למצב הרוח עשויה להיות דיכאון, או מאניה - מצב רוח מרומם, פעילות יתר, קושי בשינה, עצבנות, קושי בריכוז, קושי בשליטה על דחפים, התנהגות חסרת שליטה המסכנת את האדם עצמו או אחרים, מחשבות שווא של גדלות. ההפרעה הסכיזופרנית ביטוייה העיקרי בחשיבה ודיבור לא מאורגנים, מחשבות שווא, חוסר שיפוט ופגיעה מתמשכת במוטיבציה, וביכולת התפקוד. הפרעה סכיזואפקטיבית מאופיינת באפיזודות של דיכאון ו/או תסמינים מאנייים, ובסימנים של סכיזופרניה. מהלך המחלה טוב יותר ממהלך המחלה של סכיזופרניה. הטיפול כולל תרופות אנטי פסיכוטיות ושילוב של מייצבי מצב הרוח, כמו ליתיום. לפרטים נוספים: http://www.nami.org/Content/ContentGroups/Helpline1/Schizoaffective_Disorder.htm

Nyctophobia היא פוביה מחושך או מלילה. זוהי אחת הפוביות הספציפיות - חרדה מדבר מסוים. ראה את הערך פוביה, או בעברית "בעת", במילון המונחים של אינפומד. פוביה ספציפית (כגון ניקטופוביה, פוביה מבעלי חיים, פוביה מרעמים או ברקים וכו') היא הפרעת החרדה השכיחה ביותר, ומופיעה מתישהו במהלך חייו של כל אדם רביעי. פוביות ספציפיות שכיחות במיוחד אצל ילדים, וזו בעיה שפעמים רבות חולפת ללא טיפול. פוביה ככלל איננה הפרעה שכרוכה בסיכון כלשהו, לא לאדם עצמו שסובל מהבעיה, ולא לסובבים. אפילו לא מקובל לומר שמישהו "חולה" בפוביה, אלא, שהוא סובל מהפרעה כזו, כי זו לא ממש מחלה, וכאמור, זו בעיה מאד מאד שכיחה. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

ממה שסיפרת אכן ייתכן שיש בעיה בתחום התקשורת והשפה. מומלץ לבקש מרופא הילדים בדיקה במכון להתפתחות הילד. לרשימת מכונים להתפתחות הילד ראי כאן: http://www.health.gov.il/Download/pages/machonim21102004.doc