דלקת כרונית באוזן התיכונה

מבחינים בארבע צורות עיקריות:
1. דלקת כרונית באוזן תיכונה עם תפליט (Chronic otitis media with effusion). זו מחלה הנפוצה בעיקר בקרב ילדים שלוקים באדנואידים (רקמה לימפטית בלוע האפי) מוגדלים. המחלה מאופיינת בהצטברות נוזלים סמיכים בחללי האוזן התיכונה. נוזלים אלו גורמים לפגיעה בתפקוד מערכת ההגברה שבאוזן התיכונה, לירידת שמיעה הולכתית ולפגיעה בקשב. הטיפול במחלה הוא בתרופות או בניתוח. הניתוח כולל כריתת אדנואידים, ניקוב והחדרת צינוריות ניקוז (Ventilation tubes) לעור התוף.
2. דלקת אוזן תיכונה כרונית עם נקב בעור התוף (Chronic suppurative otitis media). מאופיינת באובדן חלק מעור התוף. הנקב מאפשר חדירת גופים זרים וחיידקים לאוזן התיכונה ועל כן לדלקת אוזן תיכונה נישנית. המחלה מאופיינת באירועים נישנים של הפרשה מוגלתית מהאוזן ובירידה בכושר השמיעה, והטיפול בה הוא בניתוח פלסטי לסגירת נקב בעור התוף (Tympanoplasty).
3. דלקת כרונית באוזן תיכונה עם תמט של עור התוף (Adhesive otitis media or atelectatic ear). מתאפיינת בניוון ובשקיעה הדרגתיים של עור התוף, בצמצום חלל האוזן התיכונה ובפגיעה והרס של עצמימי השמע. המחלה גורמת לתחושת לחץ באוזן ולירידה מתקדמת בכושר השמיעה.
4. כולסטאטומה (Cholesteatoma). זו מחלה ייחודית לאוזן התיכונה אשר במהלכה אפיתל שטוח (עור מתעלת השמע, מעור התוף או ממקורות אחרים), חודר אל תוך האוזן התיכונה, וגורם לדלקת שהופעתה כגידול פולשני והרסני. כולסטאטומה מתפשטת בהדרגה מהאוזן התיכונה לזיז הפטמה (Mastoid), והיא יכולה לגרום לנזקים לעצמימי השמע, לשבלול, לעצב המניע את שרירי הפנים (עצב VII), לאיבר שיווי המשקל שבאוזן הפנימית ולמערכת העצבים המרכזית. הטיפול בכולסטאטומה הוא בניתוח (Mastoidectomy).