מחלת הנוך-שנליין

לא ניתן לאבחן את המחלה בבדיקות עזר ואבחונה נקבע על סמך התצורה של התפרחת בעור: צברים של נגעים (פורפורה) בקוטר של 10-2 מ"מ, בגוון אדום שאינם נעלמים בלחיצה. התפרחת בולטת בעכוזים וברגליים, אך היא עלולה להופיע גם על הידיים. אצל תינוקות מתחת לגיל שנתיים יש לאפרכסת האוזניים מראה אופייני. המיפרקים הפגועים במחלת הנוך-שנליין הם ברך, קרסול וכף הרגל, ותיתכן גם מעורבות של מיפרקים בגפיים העליונים. כאב עז מגביל את החולה בתנועותיו. כאב בטן עוויתי, הקאה ודם בצואה נגרמים בשל דלקת כלי דם בדופן המעי.

ואסקוליטיס זו עלולה לגרום לסיבוכים החמורים של המחלה: דימום ניכר, וחסימת מעי כגון התפשלות מעי. לעיתים, דלקת המיפרקים וכאב הבטן מופיעים לפני התפרחת, לעומת זאת, מחלת הכליה מופיעה יחד עם התפרחת, או שבועות-חודשים לאחר היעלמות כל התופעות האחרות. החולה מבחין בשתן דמי או שבבדיקה מיקרוסקופית של השתן נראות כדוריות דם אדומות (המטוריה מיקרוסקופית). ל-60% מהחולים יש גם חלבון בשתן (פרוטאינוריה). הנפריטיס של מחלת הנוך-שנליין דומה מאוד לזו של נפרופתיה IgA והיא הביטוי היחיד של המחלה שעלול להיות כרוני ולגרום לאי-ספיקה סופנית בכליה. אצל חלק מהחולים שבוצעה בגופם השתלה של כליה, המחלה נישנית בשתל.
תופעות נדירות יותר של מחלת הנוך-שנליין כוללות פגיעה במערכת העצבים המרכזית או ההיקפית, דימום בריאה, דלקת שריר הלב, דלקת אשך ואסקוליטיס של כלי דם בגלגל העין.

בדרך כלל זו מחלה חדה וחולפת ואין צורך בטיפול בתרופות. טיפול באמצעות סטרואידים עשוי להועיל כאשר יש כאב בטן חזק או דלקת מיפרקים. הפרוגנוזה תלויה בחומרה של המחלה בכליה. בנפריטיס קשה מומלץ לטפל באמצעות סטרואידים במינון גבוה, בהזלפה לתוך הווריד ובעזרת תרופות ציטוטוקסיות מסוג אזתיופרין או ציקלופוספמיד.