היפונתרמיה

[4]
באופן כללי, עודף מים בגוף הוא בדרך כלל הגורם העיקרי להיפונתרמיה. יותר מדי מים בגוף גורמים לדילול רמות הנתרן. דוגמה טובה היא אנשים שרצים מרתונים או רצים בימים חמים. איבוד של הנתרן בזיעה לא תמיד מקבל פיצוי משתיית מים, ומצב זה יכול להיות קטלני הנתרן שנותר בגוף נהפך להיות דליל מאוד.

במקרים פחות נפוצים, היפונתרמיה נובעת מאובדן נתרן משמעותי מהגוף, כאשר הסיבות השכיחות לכך הן:
 

• שימוש בתרופות משתנות -  משתנים יכולים להגדיל את כמות הנתרן שמופרש בשתן.
• שתיית מרובה של אלכוהול - שתיה כרונית או מוגזמת של אלכוהול גורמת להשתנה, מה שבתורו עלול לגרום לאיבוד נוזלים.
• שלשול לא מטופל - יכול לגרום להתייבשות ולהיפונתרמיה.
• נטילת תרופות מסוימות – תרופות כגון SSRIs המשמשות בדרך כלל לחרדה, דיכאון, אפילפסיה ומאניה דיפרסיה.

כל אחד יכול לפתח היפונתרמיה, אך התופעה נפוצה יותר בקרב אנשים שסובלים מהמצבים הבאים:
 

• אי ספיקת כליות.
• אי ספיקת לב.
• מחלות המשפיעות על הריאות, הכבד או המוח.
• מצבים הקשורים להורמונים ולמערכת האנדוקרינית.
• לאחר ניתוח.
• שימוש בתרופות משתנות ונוגדי דיכאון.

תת-נתרן בדם קל אינו מצריך בדרך כלל אשפוז או טיפול מיוחד מעבר לוויסות מאזן הנוזלים בגוף, ניטור רמות הנתרן, וכמובן, טיפול בבעיה הראשונית.

מצבים חדים יותר מחייבים אשפוז ומתן טיפול באמצעות תמיסת מלח בהזלפה לתוך הווריד ותרופות להגברת ההפרשה של עודפי מים על ידי הכליה. חשוב לציין, כי תיקון מהיר מדי של תת-נתרן בדם עלול להחמיר את הבצקת של רקמת המוח ולגרום לתופעות קשות ובלתי הפיכות כמו חולשת שרירים מפושטת, הפרעות בדיבור ובבליעה, פרכוסים, תרדמת ואף מוות.

אלכוהליסטים, חולים הלוקים בתת-תזונה ונשים בגיל הפוריות, נמצאים בסיכון יתר להתפתחות תופעות אלו בזמן תיקון התת נתרן בדם לעומת כלל אכלוסייה.

[7]
שמירה על מאזן נוזלים ואלקטרוליטים יציב בגוף יכולה למנוע היפונתרמיה. במקרים מסוימים, מומלץ לנהוג בהתאם להנחיות הבאות:

• לשתות את כמות נוזלים נכונה במהלך פעילות גופנית.
• במקרים מסוימים מומלץ לשתות נוזלים המכילים אלקטרוליטים ומסייעים בחידוש הנתרן שאבד כתוצאה מהזעה, מהקאות או משלשולים.
• לא להגזים ולשתות יותר מדי מים.

חשוב להגביר את צריכת הנוזלים בתנאים הבאים:

• מזג האוויר חם מהרגיל.
• שהייה בגובה גבוה.
• נשים בהריון או מניקות.
• הקאות ושלשולים.
• חום גבוה.