מולוסקום קונטגיוזום היא מחלת עור נגיפית המתבטאת בנגעים קטנים על העור, הנפוצה בעיקר בילדים ומועברת במגע ישיר.
המומחים של Infomed מסבירים:
מולוסקום קונטגיוזוםהיא זיהום עור שכיח יחסית, הנגרם על ידי וירוס. הזיהום מתבטא בגבשושיות עגולות, מוצקות ואינן כואבות, שגודלן נע בין ראש סיכה לגודל מחק של עיפרון. כאשר שורטים או פוצעים את הגבשושיות, הזיהום עלול להתפשט לאזורי עור סמוכים. בנוסף, המחלה מדבקת ויכולה לעבור במגע ישיר בין בני אדם או במגע עם חפצים נגועים[1].
צילום: depositphotos
מולוסקום קונטגיוזום תסמינים
התסמינים של מולוסקום קונטגיוזום בדרך כלל יהיו יבלות ויראליות בילדים או שלפוחיות בעור אצל ילדים. לגבשושיות קטנות ובולטות אלו יש כמה מהמאפיינים[2]:
צבע לבן, ורדרד או זהה לצבע העור.
מרקם מוצק ולעיתים שקע קל במרכז.
הופעה כמעט בכל אזור בגוף, אם כי נדיר שיופיעו בכפות הידיים או בכפות הרגליים.
גודל שנע בין ראש סיכה לגודל מחק של עיפרון.
לעיתים הפצעים עלולים לגרד, להיות רגישים למגע, להיראות אדומים או נפוחים.
מולוסקום אצל מבוגרים
אף שמדובר בזיהום שנפוץ בעיקר בקרב ילדים, במבוגרים הוא נוטה להופיע בעיקר בקרב אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת. עם זאת, גם מבוגרים בריאים עלולים להידבק במחלה, בדרך כלל בעקבות מגע מיני עם בן או בת זוג נגועים[1].
סיבות וגורמי סיכון
וירוס בעור
[3] מולוסקום קונטגיוזום נגרם על ידי נגיף הקרוי Molluscum contagiosum virus (MCV).עד כה זוהו ארבעה תתי־סוגים של הנגיף:
MCV-1 - אחראי לכ-98% מהמקרים, ונפוץ בעיקר בקרב ילדים.
MCV-2 - מופיע בשכיחות גבוהה יותר אצל אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת, במיוחד בקרב נשאי HIV.
MCV-3וMCV-4- - שתועדו בעיקר באסיה ובאוסטרליה.
הנגיף עובר מאדם לאדם בעיקר במגע ישיר של עור נגוע עם עור בריא, כולל מגע מיני. כמו כן, ההדבקה עשויה להתרחש גם בעקיפין – באמצעות חפצים שנגעו בעור נגוע כגון מגבות, תחתונים, צעצועים, סכיני גילוח ואף ציוד קעקועים.
ישנה השערה שהדבקה עלולה להתרחש גם בבריכות שחייה או בסביבות לחות אחרות, אך נכון להיום אין לכך הוכחה חד משמעית. במקרים נדירים תועדו גם הדבקות תוך רחמיות או סמוך ללידה, שגרמו להתפתחות נגעים כבר בחודשי החיים הראשונים – תופעה המכונה מולוסקום קונגניטלי (מולד).
גורמי סיכון למולוסקום
ישנם כמה גורמים שמעלים את הסיכון להידבקות הווירוס בעור[4]:
גיל צעיר (בין שנה ל-10 שנים) - מדובר בגיל שבו המחלה נפוצה במיוחד, ולכן ילדים הם הקבוצה העיקרית שנפגעת ממנה.
מערכת חיסון מוחלשת - אנשים עם מחלות כמו לוקמיה (סרטן הדם), נשאי HIV או כאלה שמקבלים טיפולים שמדכאים את המערכת החיסונית (כגון כימותרפיה), נמצאים בסיכון גבוה יותר להידבק ולהתמודד עם נגעים ממושכים או חמורים.
אסתמה של העור (אטופיק דרמטיטיס) - הפריחה בעור והפציעות הקטנות האופייניות למצב זה, עלולות לשמש "שער כניסה" לנגיף ולאפשר את התפשטותו בקלות רבה יותר.
אבחון ובדיקות
[5] ברוב המקרים, רופא/ת עור יכול/ה לזהות מולוסקום קונטגיוזום באמצעות הסתכלות בלבד – על פי המראה האופייני של הגבשושיות שעל פני העור. ברוב המטופלים/ות, זו כל הבדיקה הנדרשת.
במקרים מסוימים, כאשר קיים ספק או רצון לאמת את האבחנה, תיתכן נטילת דגימה קטנה מהעור באמצעות גירוד עדין של אחד הנגעים, כדי לבחון אותה תחת מיקרוסקופ. פעולה זו נעשית במקום, במהלך הביקור הרפואי, ואינה דורשת הכנה מיוחדת.
סיבוכים אפשריים
[6] כאשר מגרדים את הגבשושית הנגרמת ממולוסקום קונטגיוזום, עלול להתרחש פיזור של הזיהום לאזורים סמוכים בעור. מצב זה גורם להופעה של מספר גבשושיות נוספות, ולעיתים הן מופיעות בצבר או בקו ישר, סמוך לאזור הגבשושית המקורית.
במקרים מסוימים העור סביב הגבשושיות מגיב בצורת דלקת – הוא מתנפח, גדל ומשנה את צבעו מאדום לסגול. במקרים אלו הגבשושיות עלולות להפוך לכואבות. אצל אנשים עם אקזמה, איידס או מחלות אחרות שפוגעות במערכת החיסון, הנגעים עלולים להפוך לגדולים במיוחד – בקוטר העולה על 5 מ"מ. מצב זה מכונה מולוסקום קונטגיוזום ענק (Giant molluscum contagiosum).
ללא טיפול, הגבשושיות נעלמות בדרך כלל מאליהן בתוך 6-9 חודשים. במידה ויש צורך בטיפול, הוא ייקבע על ידי רופא/ת עור ועל פי מספר שיקולים רפואיים, ובהם מצב הבריאות הכללי של המטופל/ת, מספר הגבשושיות, מיקומן בגוף, ולעיתים גם הגיל – במיוחד כאשר מדובר בילדים. אם יוחלט על טיפול, יומלץ על אחת או יותר מהאפשרויות הבאות:
טיפול שמבוצע במרפאה.
טיפול לשימוש עצמי בבית.
טיפול שניתן לפרק זמן מוגדר לפי מרשם רפואי.
חשוב לדעת שההחלמה מהמחלה דורשת זמן וסבלנות.
מולוסקום משחה / תכשיר
אחת משיטות הטיפול הנפוצות במרפאה היא שימוש בחומר בשם קנתרידין (Cantharidin). החומר מאושר לשימוש בילדים מגיל שנתיים ומעלה ובמבוגרים, ומשמש לטיפול במולוסקום על ידי רופאי עור בלבד.
הסרת מולוסקום
טיפול קנתרידין מתבצע על ידי רופא/ת העור באמצעות טפטוף עדין של כמות מדויקת על כל גבשושית. בהמשך, נוצרת שלפוחית קטנה (מעין כוויה קלה), ובתהליך ההחלמה, הגבשושית נעלמת. בדרך כלל נדרשת לפחות פעם אחת נוספת של טיפול כדי להגיע לתוצאה מיטבית, ולעיתים אף יותר.
לאחר הטיפול בקנתרידין, יש לשטוף את החומר בבית עם מים וסבון – בהתאם להוראות הרופא/ה. שטיפה במועד מסייעת למנוע היווצרות שלפוחיות גדולות מדי או גירוי חזק בעור. כאשר נעשה בחומר שימוש נכון על ידי רופא/ת עור מוסמך, קנתרידין נחשב לטיפול בטוח ויעיל במיוחד שמוביל להסרת מולוסקום. בשל העובדה שהחומר אינו שורף או כואב בעת המריחה, הוא נחשב מתאים גם לילדים צעירים.
שימוש בתכשיריםרפואיים עם מרשם רופא/ה המיועדים לייבוש הדרגתי של הנגע.
ברוב המקרים, הגבשושיות נעלמות בלי להשאיר צלקות. עם זאת, טיפולים מסוימים – ובעיקר גירוד או פציעה של הנגעים – עלולים להשאיר סימנים או פיגמנטציה על העור. יש לציין שאם קיימת אצל המטופל/ת מחלת עור נלווית כמו אקזמה, מומלץ לטפל בה תחילה, משום שהיא עלולה להחמיר את תסמיני המולוסקום או להקשות על הטיפול.
מניעה
כדי להפחית את הסיכון להעברת הנגיף לאחרים, מומלץ להקפיד על ההנחיות הבאות[4]:
היגיינת ידיים - הקפדה על שטיפת ידיים, בעיקר לאחר מגע עם הנגעים.
הימנעות ממגע עם הגבשושיות - אין לגרד, ללחוץ או לגלח את האזור הנגוע. פעולות אלו עלולות להפיץ את הנגיף לאזורים נוספים בעור.
לא לחלוק פריטים אישיים - אין לשתף בגדים, מגבות, מברשות שיער או חפצים אישיים אחרים.
הימנעות ממגע מיני - אם קיימים נגעים באזור איברי המין או בסמוך להם, מומלץ להימנע מקיום יחסי מין עד שהנגעים נרפאים לחלוטין.
כיסוי הגבשושיות בסביבה חברתית - כשנמצאים בקרבת אנשים אחרים, מומלץ לכסות את האזור הנגוע בבגד. בבית, כשהעור חשוף לאוויר, מתאפשרת החלמה טובה יותר. בזמן שחייה, יש להשתמש בתחבושת אטומה למים לכיסוי הנגעים.
טיפולים אלטרנטיביים
מולוסקום טיפול טבעי
הטיפולים הטבעיים אינם מרפאים את המחלה עצמה, אך הם עשויים להקל על תחושות אי נוחות, הגרד או העקצוץ בזמן שהנגעים קיימים. חשוב להבין כי יעילותם משתנה בין אדם לאדם, ורובם מבוססים על ניסיון אישי או מחקרים מצומצמים, ולא בהכרח על ראיות מדעיות רחבות. בכל מקרה, יש להתייעץ עם רופא/ת עור לפני שימוש בטיפולים אלו[8]:
אמבט שיבולת שועל קולואידית - עשוי להקל על תסמינים של גרד ודלקת. ניתן לרכוש את האבקה המוכנה בבתי מרקחת, או לטחון שיבולת שועל רגילה במעבד מזון עד לקבלת אבקה דקה. יש להוסיף כוס אחת של האבקה לאמבט פושר, ולשהות בו במשך 10-15 דקות. לאחר מכן, יש לייבש את העור בעדינות, בטפיחות קלות.
חומץ תפוחים - נחשב לטיפול ביתי נפוץ, אף שאין מחקרים חד משמעיים שמוכיחים את יעילותו נגד מולוסקום. ניתן לטבול צמר גפן בחומץ (או בחומץ עם מעט מים לבעלי/ות עור רגיש) ולמקם אותו על האזור המגורה עם תחבושת למספר שעות. אם מופיעה תגובה חריגה, יש להסיר את התחבושת ולשטוף את האזור במים פושרים.
שמן עץ התה ויוד - שמן עץ התה עשוי להקל על עור מגורה או מודלק. יוד משמש להריגת חיידקים ונמצא בשימוש רחב למצבים עוריים שונים. מחקר שנערך ב-2012 מצא שקרוב ל-90% מהילדים שטופלו פעמיים ביום בשילוב של שמן עץ התה ויוד חוו ירידה ניכרת במספר הנגעים תוך 30 יום. עם זאת, יש לבצע בדיקת רגישותלפני מריחה רחבה, מאחר ששמן עץ התה עלול לגרום לגירוי בעור.
שמן מירטל לימון - במחקר קטן נמצא שהוא יעיל בהפחתת מספר הנגעים. מריחה של תמיסה בריכוז 10%, פעם אחת ליום במשך 21 יום הובילה לירידה של מעל 90% במספר הנגעים בקרב ילדים.
שמן קוקוס - עשוי להרגיע את העור ולמנוע יובש. ניתן להשתמש בו פעם ביום, עדיף לאחר אמבט שיבולת שועל או בשילוב עם שמן אתרי עדין.
חיזוק מערכת החיסון - כאשר הנגעים חמורים או נמשכים זמן רב, ייתכן שמערכת החיסון אינה מתמודדת היטב עם הנגיף. לשיפור תפקוד מערכת החיסון ניתן להקפיד על תזונה מאוזנת, לבצע פעילות גופנית סדירה, להפחית מתחים באמצעות מדיטציה, מיינדפולנס או יוגה, לישון 7–9 שעות בלילה, לבדוק אם יש חסרים תזונתיים או בעיות רפואיות נלוות.
קרם תחמוצת אבץ (Zinc oxide) - נפוץ לטיפול בפריחות עור שונות, כולל תפרחת חיתולים. ניתן לרכוש אותו ללא מרשם בבתי מרקחת, והוא עשוי לסייע בהרגעת העור ובהפחתת גירוי מקומי.
מולוסקום הומאופתיה
יש הטוענים שהומאופתיה היא גישה טיפולית אלטרנטיבית שיכולה להציע דרך עדינה ובלתי פולשנית להתמודדות עם המחלה. עם זאת, הומאופתיה אינה מוכרת כגישה טיפולית מבוססת מדע לטיפול במולוסקום קונטגיוזום, ולא קיימות ראיות מחקריות איכותיות המוכיחות את יעילותה בתחום זה. גופים רפואיים רשמיים בעולם אינם ממליצים על הומאופתיה כטיפול מועדף במחלה זו.
"ד״ר אפרת בר אילן, היא רופאה מסורה, יסודית ונעימה.
הסבירה לנו בסבלנות רבה על התהליך ודרך הטיפול. אנחנו ממליצים עליה בחום וברור לנו שנחזור אליה לכל בעיה שתהיה בתחום העור."
שלום. הבן שלי בן 9. לפני פחות משנה צמחה לו נקודת חן בולטת מעל העור כמעט חסרת צבע על הלחי.
בחצי שנה האחרונה הנקודה הזו גדלה מגודל של נקודת בקוטר של טוש תוך פחות.משנה היא כבר בקוטר של חצי גרגר אפונה.
2 רופאי עור בדקו עם דרמוסקופ ואמרו שלמרות הצמיחה המהירה והגדילה המהירה שאינה בהכרח פרופורצנאלית לגדילה של היחד.. היא נראית תקינה ולא חשודה. וביקשו ליזור למעקב בעוד 6 חודשים.
אני מרוד חוששת ממלנומה. האם האם תתכן גדילה כזו משמעותית בפרק זמן קצר שאינה מדאיגה? האם אכן ניתן לחכות חצי שנה בהנחה והיא ממשיכה לגדול מחודש לחודש? תודה רבה
שבוע טוב,
מעקב חצי שנתי עם צילום קליני ודרמוסקופי הוא הדבר הנכון לעשות לשומה שגודלת.
חשוב להדגיש : מלנומה בילד בריא ללא לבקנות או דיכוי חיסוני היא מאורע נדיר. כמו כן, גדילה של שומה בילד שגדל זה דבר תקין בניגוד לאותה נקודה שתופיע ותגדל באדם בוגר . דבר אחרון , בבדיקה של שומה יש חשיבות לתבנית הדרמוסקופית ושינוי שלה , מספר הגוונים , שולים מתוחמים , השוואה לשאר השומות . גודל השומה וגדילה בילד אינם קריטריונים מספקים להוצאה.
בריאות ובהצלחה
שאלה מצוינת.
לשומה גם אם תקינה תמיד יש סיכוי להשתנות ולהפוך למלנומה שכן שליש ממקרי המלנומה הינם מנקודת חן שהשתנתה לאורך השנים.
בשל עובדה זו כל נקודת חן צריך לעבור כריתה מלאה ללא שארית. שארית לרוב תצמח שוב במהלך השנים.
הוצאה מלאה של נקודת חן תמיד תשאיר סימן כלשהו על העור שתלוי לעומקה , יכולת ההצתלקות האישית של כל מטופל/ת.
לצערי , אין עמדה סדורה בנושא הסרה אסתטית ופעמים רבות ניתן למצוא אנשי מקצוע שיסירו שומות הכריתה לא מלאה , צריבה בלייזר או אף מחט חשמלית והכל למען תוצאה אסתטית טובה. בכל הוצאה צריך לשקול האם סימן / צלקת עדיפה על השארת השומה.
בהצלחה
שלום
התאור שלך כללי מדי .
כתם בגוון כהה ייתכן משני לפצע דלקתי \עקיצה שגרד באזור והחלימה כפיגמנט
באזור חשוף יתכן כתם משני לשמש
כתם בהיר ,היפופיגמנטרי אצל ילדים מתאים לפטרת או חלק ממופע של אסתמת עור .
מציעה, בלי לחץ או דחיפות ,
לגשת לרופא עור להבדק .
בהצלחה
לאחרונה, הקרקפת מגרדת מאוד. לא יודעת אם קשור, אך מזה עשרות שנים צובעת שיער. פעם אחרונה שצבעתי, צבעתי עם צבע טבעי, גם חפיפה אחרונה נעשתה במוצרים טבעיים, אך הקרקפת עדיין מגרדת.
סתם לאינפורמציה - סוג השיער שלי יבש, לא סובלת מקשקשים
שלום,
לאחר שימוש בצבעי שיער לאורך זמן ממושך הקרקפת עלולה להיות יבשה יותר , דבר שגורם לגרד. תקופה זו בשנה עם מעט אחוזי לחות גם היא מחמירה גרד.
ממליצה לעבור לשמפו מאחת החברות הדרמוקוסמטיות ללא מרשם . שימוש בתמיסה סטרואידלית לפרק זמן קצר תעזור לשבור את מעגל הגרד. לאחר מכן שימוש קבוע בשמפו לקשקשים לקרקפת יבשה ( רובם לעור שמן , ממליצה על חברת וישי)
בהצלחה
לצלקות וכתמים לאחר מחלת האקנה המכונים " פוסט אקנה " יש טיפולים מצוינים ומגוונים.
בחירת הטיפול תלויה בעומק ,גוון ופיזור הצלקות. מציעה להגיע לייעוץ מקצועי אצל רופא המומחה בתחום.
בהצלחה
חיפוש רופאים
בדיקות
מונחים
כתבות ומחקרים
ערוצי תוכן
מחשבונים
דרמוסקופיה
שיוף עור
אלופציה אראטה: מהי התופעה הגורמת לנשירת שיער?
תשובת מומחה
ילד עם נקודת חן שגדלה
