המומחים של Infomed מסבירים:
בעיה באגירת השתן בשלפוחית הגורמת להופעה של דחף פתאומי עז להשתין. הדחף יכול להיות קשה לשליטה ולגרום לבריחה לא רצונית של השתן. אנשים הסובלים מפעילות יתר של שלפוחית השתן סובלים ממבוכה ותחושת חוסר נוחות שעלולה לגרום להימנעות מפעילות חברתית או עבודה. למרבה המזל לאחר אבחנת הגורם למצב זה ניתן לטפל ברבים מהמקרים ולהוביל להפחתה משמעותית בבעיה.
פעילות יתר של שלפוחית השתן תסמינים
הסימפטום המרכזי והחשוב ביותר הואהדחף עז ופתאומי לרוקן את השלפוחית ובנוסף:
- בריחת שתן פתאומית בצורה לא רצונית המופיעה לאחר הצורף בהתרוקנות.
- מתן שתן, בצורה רצונית, בתדירות גבוהה של מעל 8 פעמים ביום.
- צורך במתן שתן יותר מפעמיים במהלך הלילה.
גם כאשר האדם מספיק ללכת לשירותים בגל פעם ללא בריחת שתן, הצורך לעזוב כל פעילות וללכת לשירותים ללא יכולת להתאפק הוא מטריד ביותר ופוגע באיכות החיים.
סיבות וגורמי סיכון
הכליות מייצרות את נוזל השתן שמועבר אל כיס השתן דרך השופכנים. כיס השתן הוא איבר שרירי האוגר את השתן בתוכו ומסוגל להפריש אותו החוצה דרך השופכה. כאשר כיס השתן מגיע לכשליש מיכולת הקיבול שלו עובר אות עצבי המאותת למוח על הצורך להתרוקן, ככל שכיס השתן מלא יותר האות מתחזק. ההתרוקנות עצמה מתבצעת בעזרת התיאום בין הרפיית שרירי רצפת האגן וצוואר כיס השתן (שהתכווצותם מונעת יציאה של השתן מהכיס) לצד התכווצות רצונית של כיס השתן הגורמת להתרוקנות.
פעילות יתר של השלפוחית נגרמת בעקבות התכווצות לא רצונית של השלפוחית המובילה לדחף הפתאומי והעז להתרוקן. בחלק מהמקרים הדחף נובע מתחושה מוטעית של השלפוחית ללא התכווצות שלה.
ישנם מצבים שעשויים לגרום או לחקות את המצב של פעילות יתר של השלפוחית אותם יש לשלול לפני התחלת טיפול:
- הפרעות נוירולוגיות כמו מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה ושבץ מוחי.
- יצירת כמות גדולה של שתן כמו בשתייה מרובה, מחלת הסכרת ומחלות כליה שונות.
- זיהום בדרכי השתן.
- פגיעה מבנית בכיס השתן בעקבות גידול או אבן.
- חסימה של מוצא השלפוחית בעקבות בלוטת ערמונית מוגדלת, עצירות או ניתוחים באזור האגן.
- צריכה מוגברת של קפאין ואלכוהול.
- שימוש במשתנים (דיורטיקה) המלווים בשתייה מרובה.
עם העלייה בגיל הסיכון לפעילות יתר של השלפוחית עולה. לא בכל המקרים ידוע מה גורם למצב זה.
אבחון ובדיקות
בשלב הראשון יש לשלול את כל הגורמים למצב ולכן מבצעים בדיקה פיזיקאלית לאזור הבטן, בדיקה נוירולוגית ובדיקת שתן- לזיהוי זיהום, סכרת או הפרעות כליה אחרות .
בשלב הבא מבצעים בדיקה אורודינאמית (urodynamic tests) להערכה של תפקוד השלפוחית ויכולת הריקון שלה. בבדיקה זו מתייחסים למספר מדדים:
נפח שתן שאריתי- בבדיקה זו מודדים כמה שתן נשאר בשלפוחית לאחר שהחולה ביצע התרוקנות מקסימאלית על פי יכולתו. את שארית השתן ניתן למדוד בעזרת קטטר המוכנס לשלפוחית או בעזרת אולטרא סאונד. כמות גדולה מדי של שתן לאחר ההתרוקנות יכולה לגרום לפעילות יתר של השלפוחית.
מדידת הלחץ בשלפוחית- בבדיקה זו מזרימים מים בצורה איטית אל תוך השלפוחית וכך ניתן לקבל הערכה על כמות הנפח בשלפוחית הגורמת לעליה בלחץ ועל הלחצים בהם האדם מתרוקן.
בדיקת העצבים בשלפוחית- בבדיקה זו בודקים האם קיים תיאום בין העצבים השונים האחראים על פעולת ההתרוקנות.
ציסטוסקופיה- בבדיקה זו מוכנס צינור שבקצהו עדשה דרכה ניתן להביט אל תוך שלפוחית השתן ובעזרתו ניתן לזהות חסימות שונות.
סיבוכים אפשריים
פעילות יתר של שלפוחית השתן פוגעת באיכות החיים בצורה משמעותית ועלולה להוביל להתבודדות חברתית, דיכאון, מתח והפרעות שינה.
טיפולים ותרופות
ישנם מספר אפיקים טיפוליים ופעמים רבות משלבים ביניהם.
שינויים התנהגותיים:
שינויים התנהגותיים בלבד עשויים שלא להעלים את ההפרעה אך הם עוזרים בהפחתה משמעותית של הסימפטומים. השינויים מותאמים לגורם הראשוני להפרעה וכוללים: צריכת נוזלים בכמות מוגבלת ובזמנים ידועים, התאפקות הדרגתית של פרקי זמן הולכים ועולים, התרוקנות פעם נוספת בפרק זמן של מספר דקות, הליכה לשירותים בשמנים קבועים, חיזוק שרירי רצפת האגן בעזרת תרגילי קגל, התרוקנות בעזרת קטטריזציה עצמית ושימוש בפדים סופגים להפחתת המבוכה במקרה של בריחת שתן.
תרופות:
תרופות הגורמות להרפיית כיס השתן יעילות בהפחתת הדחף להתרוקן. קיימים מספר רב של תרופות כמו טולרודין, אוקסיבוטינין, טרופסיום ועוד. התכשירים קיימים בצורת כדורים לבליעה ובצורת מדבקות עוריות לשחרור מושהה. יובש בפה ובעיניים הם תופעות הלוואי של תרופות אלו, ובשימוש במדבקה הם מופיעים בשכיחות נמוכה יותר.
גירוי העצבים הסקראליים:
האות העצבי מהשלפוחית מועבר דרך העצבים הסקראליים אל המוח, השפעה על הביטוי העצבי יכולה להפחית את הסימפטומים של ההפרעה. הגירוי מתבצע בעזרת החדרה של אלקטרודה חשמלית אל העצב הסקראלי הסמוך לעצם הזנב והשארת קופסת השליטה (בדומה לקוצב) מתחת לעור. הגירוי החשמלי מווסת את האות העצבי ומפחית את הדחיפות במתן השתן.
ניתוח:
האופציה הניתוחית שמורה רק למצבים קשים ביותר שלא הגיבו לטיפולים האחרים. בניתוח מרחיבים את כיס השתן בעזרת לולאת מעי. לאחר הניתוח האדם יכול להתרוקן רק בעזרת קטטר אותו הוא מכניס לעצמו מספר פעמים ביום. ניתוח קיצוני עוד יותר השמור למקרים חריגים הוא כריתה מוחלטת של כיס השתן והצאת השטן דרך העור אל שקית (סטומה).
טיפולים אלטרנטיביים
השיטות המוצעות לבעיה זו הם ביופידבק ודיקור סיני.
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
דקסכלורפניראמין 
ציסטוגרפיה איזוטופית 
טיפול תרופתי 
טריכומונס 
