פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי - עמוד 7

שלום לך, הדוגמה שאת מביאה קשורה בוודאי בהיבטים רבים שבהם שניכם תגלו הבדלים בתפיסות שלכם. בפרק ב, כאשר שניכם מנוסים ובעלי משפחות וילדים, בניית בית משותף מצריך גמישות מחשבתית רבה, בהחלטה על ההרגלים המשותפים. כדאי לבדוק עם בן זוגך מדוע הוא חושב שילדיו יפגעו. ייתכן ואפילו תשתכנעי מדבריו להתאים את הציפיות שלך במציאות החדשה. למשל, ייתכן שהאתגר של הכנסתך לחיים של המשפחה הוא מורכב כשלעצמו, ויצירת הגבלות חדשות יכול ליצור התנגדות ו"אנטי" אצל הילדים. במיוחד אם ילדיו חשים קירבה ופתיחות עם אביהם. כל החלטה שתקחו, בנושאים רבים, חשוב שתלקח תוך שיח ביניכם ששומר על דיאלוג פתוח. המון הצלחה

הזמן של הקרונה הוא זמן איכות עם משפחתך אז.................... תנצלי אותה רק לזה!!! אך אל תפלי ברוחך אם זה קשה והם רבים,עצבניים ואת רואה שלא גידלת אותם טוב!! כולנו באותה סירה!

שלום לך, תודה על השאלה הרלוונטית כל כך בימים אלה. לא ברור משאלתך מי נמצא בבית, האם אתם זוג, משפחה, האם ישנם ילדים, סבים וסבתות. אתייחס למצב בו משפחה עם ילדים נמצאת בבית יחד. לצד הוראות משרד הבריאות ועדכוני החדשות, מומלצים מספר צעדים, שיכולים לסייע למשפחה להעביר את הזמן יחד: להמעיט בשידורי החדשות ולהוריד את תכיפות הצפייה בהם, לייצר סדר יום ברור - בו עדיין נשמרת תחושת בוקר / צהריים / ערב, על ידי משימות ברורות וארוחות מסודרות. על אף שקשה להציב גבולות לדרישות, רצוי להציב ציפיות מוגדרות מראש, אשר יגבילו את השימוש במסכים, יציבו אתגר אינטלקטואלי כלשהו (קריאה, שימוש באתרים לימודיים וכו). רצוי להיות פעילים גם בבית - כחלק מזמן עשייה, הילדים יכולים לקחת חלק במשימות ביתיות (כמו כביסה, שטיפת כלים, טאטוא וכדומה). לשמור על שעות שינה והשכמה סבירות. ליזום משחקים משותפים יחד (משחקים פעלתניים או משחקי קופסה, שיכללו את בני הבית) בהצלחה!

פורום זה נועד לייעוץ ותמיכה ולא לשיווק ישיר של עסקים. לכן אנו נאלצים להוריד את הפרטים האישיים שנכתבו בהודעה הקודמת. ניתן לפנות אל אתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, שם מצוייה רשימה של מטפלים מוסמכים על ידי האגודה. בברכה, צוות האתר.

אני מכירה יועצת זוגית ומשפחתית מומלצת שאפשר לפנות אליה והיא מצויינת ממש. אני בטוחה שהיא תוכל לעזור

שלום לך, נשמע שבעלך מעוניין ללכת עם המהלך הזה, להלין את אמו אצלכם, ואולי כך גם מקווה לייצר איזו קירבה משפחתית. אפשר לראות בבירור, מהם הצרכים שלך ומהם שלו. התחושה שלך לגבי יכוללתך להיות בקירבתה, היא חשובה, ומצד שני, נשמע שקשה לעשות צעד בכיוון אחר, (כמו סירוב) שיכול לגרור למתח רב מאד, במערכת כולה וביניכם כזוג. אם היית בוחרת לסרב להלין אותה, כיצד את מדמיינת זאת? כיצד תאמרי לבעלך ומהן ההשלכות לכך בעתיד הרחוק יותר? אם תחליטי להסכים לניסיון הזה, כיצד תשמרי על עצמך ותייצרי לעצמך מספיק מרחב עבור עצמך? אילו שני כיווני מחשבה שאולי יסייעו בידך להחליט. כל טוב עדית.

תודה רבה על התשובה המהירה. שוחחתי עם בעלי על כל הנקודות שהעליתי כאן שהדבר יגרום לי למתח נפשי, שזה לא יהיה קל עבורי לאור המצב ושזה גם ממש לא העיתוי הנכון .הוא לא מקבל זאת וחושב שניתן לתת לזה צ'אנס. יש מצב גם שזה בא מיוזמתו כך לפחות הבנתי מדבריו.הוא מציע לי להסכים לכמה ימים ואז נראה איך זה מסתדר ושאולי יהיה נחמד. וכן, יש לה אופציה נוספת להתארח אצל קרובת משפחה שגם היא הבנתי לא מרוצה מהענין . אני ממש אובדת עצות.

שלום לך, את באמת מתארת מציאות מאתגרת מאד, בה רווחתך נמצאת בספק, הן מבחינה בריאותית והן רגשית. אפשר להניח, שבעלך מצוי בין הפטיש לסדן, מנסה לרצות גם את אמו, עמה הקשר היה רופף בשנים מסוימות (ובשנים קריטיות בגידולו). שניכם מצויים בבעיה סביב הנושא, הרי אם אמו מצפה להתארח אצלכם, כיצד ניתן להציע לה פתרון אחר, שיאפשר אוירה נעימה ולא יחולל סערה... הסבך תלוי, אם כן, בכמה גורמים: האם בעלך מסוגל, לדעתך, לראות את הקשיים שאת חווה סביב הביקור הזה, ואת כל השיקולים שהעלית פה? האם הוא מסוגל לתת לך את המקום לבטא את החששות שלך ולהיות קשוב אליך, מהיכרותך עמו? האם אמו של בעלך באמת מצפה להתארח בביתכם ומודיעה על כך, או שזו יוזמה של בעלך? האם היא תהיה מסוגלת להבין את הקושי שלך ולכבד זאת, וללון במקום אחר? האם את מרגישה שיש לך את הכוחות לבטא את דברייך ואת רצונותיך, בשיחה עם בעלך? היבטים אלה משמעותיים ודרכם ניתן אולי, למצוא דלת, דרכה ניתן יהיה לפתוח בדיאלוג. אולי תרצי לפרט לגבי שאלות אלה, וננסה להתקדם. בהצלחה, עדית.

שלום לך, דאגתך מובנת וטבעית. אכן, מחקרים רבים העוסקים בגיל הפרישה, מראים על הצורך בהתכוננות ובמציאת עיסוקים בחיים על מנת לצמצם הדרדרות קוגניטיבית, נפשית וחברתית של הפורש/ת. ובאמת, מקומות עבודה רבים מסייעים לעובדיהם להיערך לפרישה באופן המיטבי ביותר: למצוא תחומי עיסוק חדשים, לאתר ולהגדיר תחביבים מבעוד מועד, ליצור מעגלים חברתיים ועוד. על אף שמדובר בנושא רגיש, דאגתך מחממת את הלב ומרגשת, ושיח על זה ממקום של היערכות לפרישה ותכנון סדר יום מובנה, הוא לגיטימי לחלוטין. האם אשתך עוזבת מקום עבודה מסודר? האם סופקו לה פגישות ייעוץ כחלק מההכנה לפרישה? אם לא, ניתן למצוא יועצי פרישה, פסיכולוגים ועובדים סוציאלים, אשר מספקים ייעוץ פרטני בנושא והרצאות, הן הרצאות בנוכחות והן הרצאות און-ליין באינטרנט. בת כמה אשתך? והאם אתה עובד, וכשכיר או כעצמאי? אלה שאלות חשובות הנותנות תמונה לגבי אורח החיים שלכם. באופן טבעי, בעת פרישה, בני הזוג נמצאים שעות רבות יותר יחד, מאשר בעבר, וסביר שיצופו מתחים, הן על רקע העובדה שאתם יותר זמן יחד ולא מורגלים בכך, והן בעקבות המתח האישי של כל אחד משינוי סדר היום. התחילו משיח פתוח בנושא, והמשיכו בהגדרת ציפיות: 1. ציפיות לגבי ההתמודדות עם תקופת ההסתגלות לפרישה: כיצד התקופה הזו הולכת להיראות. מה כל אחד מכם צריך בתקופה הזו. 2. בידקו כיצד תוכלו לעזור זה לזה כדי להחזיר את הרגיעה. 3. בידקו אאפשרויות לייעוץ לתקופת פרישה. המון הצלחה צוות אינפומד

שלום לך, שאלתך מעלה תשובות וגם שאלות נוספות... ייתכנו סיבות רבות לכך שבנך אינו נמצא בקשר זוגי. האם שוחחתם על זה? האם כוונתך שמעולם לא היה בקשר זוגי כלשהוא (אפילו לא קצר)? באופן כללי, ייתכן שהיעדר קשר זוגי יצביע על קושי כלשהוא. ייתכן אך לא בהכרח, במיוחד לאור גילו הצעיר והנטייה החברתית של צעירים בימנו, להתחיל קשרים זוגיים רציניים בגיל מאוחר יותר, מבעבר. כך שאיני יודעת, מהפרטים שכתבת, אם ישנה סיבה לדאגה לגביו. ולגבי שאלתך האם לפנות לטיפול: טיפול פרטני או כל מסגרת שתספק לו נגישות לתהליכים פנימיים העוברים עליו, אלה יכולים לסייע ולתרום לו. שאלה חשובה הקשורה בהתחלת עבודה תהליכית פנימית, היא מידת הרצון, המוטיבציה שלו לתהליך שכזה. האם התשובה הזו מסייעת? אם תוסיפי פרטים נוספים, ניתן יהיה להתבונן יותר מקרוב. בהצלחה

שלום לך, נשמע שביחסים ביניכם, היית רוצה לחוש חברות, הדדיות, ויכולת לומר אחד לשניה את הדברים שמפריעים לכם. המגע הפיזי ביניכם, סביר שגם הוא קשור ביחסים הרגשיים ביניכם, ובמידה מה כל אחד מכם מרגיש שאפשר לפתוח ביחד. רצוי מאד לשקול טיפול זוגי שיסייע לכם בכל התחומים שהעלית. כיום, אנשים רבים מנסים לשפר את היחסים בכוחות עצמם ושוקלים פרידה. רצוי לשתף אותה בתחושות שלך, עד כמה אתה מרגיש שהמצב ביניכם מצריך עבודה, ולנסות דרכים נוספות, להחזיר את הבטחון בקשר, ללמוד כיצד לבטא רגשות ופגיעות, ולנסות להחלים ביחד. בהצלחה.

שלום לך, כפי שענו בתגובה להודעתך, כדאי ראשית לבדוק את כל האפשרויות שיספקו לכם מראה טובה על הקשר, שיספקו להם הזדמנות לבדוק את הקשר שלכם לעומקו. באמצעות טיפול זוגי, תוכלו לבחון את פוטנציאל השינוי והסיכוי לתקווה מחודשת. פעמים רבות, אנשים זקוקים לטיפול, על מנת לקבל הכוונה, להעמיק בהנה שלהם אחד את השני, ולעורר קירבה ואינטימיות. גירושין זו בהחלט אפשרות אך זו אינה האפשרות היחידה. פעמים רבות, אנשים חשים כבויים ושהם זרים בתוך הקשר הותיק. לעתים, יש אפשרות לשנות זאת. השאלה היא: מה כל אחד מכם מעוניין. אם אינך רוצה בקשר הזוגי, אין טעם לפנות לעבודה טיפולית. בידקו את המוטיבציה שלכם להישאר ביחד, (לא במצב הקיים, כי אם במצב מחודש). אם כן, ממליצה מאד על טיפול זוגי. תוכלו למצוא מטפלים זוגיים מוסמכים באתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. בהצלחה

למה לחשוב מיד על תהליך של גירושין למה לא לנסות להדברות ולחשוב ממה נובע התחושת ריחוק

שלום לך, יכולות להיות סיבות רבות לתחושת הנוחות שלך כשכל אחד מכם עסוק בענייניו. הסיבות יכולות להיות קשורות בדינמיקה הזוגית שלכם, או בחלקים אחרים. לא בהכרח עובדה זו אומרת משהו שלילי, אבל אם בעלך נעלב, נפגע, זו הזדמנות להיות יחד עם התחושות האלה ולייצר הזדמנות מחודשת לקירבה. באופן כללי, כשמישהו נפגע, אנו צריכים להניח שהפגיעות נוצרה שם תוך תחושה אמיתית שמצריכה ריכוך ותיקון. אין צורך לחפש אשמים או אחראיים לתחושה, אלא להיות עם הפגיעה ועם הרצון להקל עליה. בידקו אם יש באפשרותכם לעשות זאת כזוג, או שיש צורך בסיוע של מטפל/ת זוגי/ת. בהצלחה!

בשמחה רבה, כשיש לנו סדר במחשבות, ממש כפי שכתבת, אנחנו פנויים יותר לראות מה נמצא שם. לבנך יש אמא נהדרת, שמתבוננת, אוהבת, דואגת, ויודעת לתת מרחב... ;-) כמה טוב כבר יש לכם, וימשיך ויתפתח. המון הצלחה עדית.

שלום עידית אני כל כך מודה לך על התגובה. עשה לי קצת סדר במחשבות. הוא גר בדירה משלו עדיין לא איתה ותודה לאל מגיע רוב השבתות אלינו.מאוד משתדלת לא ללחוץ עליו מכיוון שהיחסים ביני לבין בני הם מעולים ואני לא רוצה שזה ישתנה. עכשיו אני מבינה שכנראה יש באמת סוג של חומות הגנה - הוא עדיין מנסה בעצמו ללמוד איך להתנהל כי זו החברה הראשונה הרצינית שלו. מקווה שאכן חומות אלו ירדו. פשוט תודה תודה ומועדים לשמחה

שלום לך ומועדים לשמחה, תודה שאת כותבת לפורום בנושא כה חשוב! זה יכול לסייע להורים רבים, שצריכים להסתגל להרחבת משפחתם, דרך בני הזוג של הבנים והבנות. אפשר לשמוע במילותיך את הרצון שלבן שלך יהיה טוב. כמה קשה בשביל כולנו כהורים, ללוות את הילדים ולתת להם מרחב של בחירה, למרות הדאגות שלנו. אני גם שמה לב למשפט שלך בסוף הטקסט, בו את מספרת שאת לא מכירה אותה מספיק, ואת הרצון לתת לבנך לבחור בעצמו. האם בנכם גר אתכם בבית? בדירה אחרת? האם הוא גר איתה? אלה פרטים משמעותיים. מה שאת מספרת הוא שדפוסי ההתנהגות לא לגמרי ברורים לך. ישנם כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון: זכרי, שיש דרכים רבות להראות אכפתיות, אהבה, דאגה. כך, ייתכן והיא מעניקה לבנך יחס אוהב ומעריך, גם אם לא בנוכחותך. בנוסף, קשר של בני זוג עם ההורים של השני הוא קשר שיכול להתקדם לאט ובזהירות, ולא תמיד מעיד על טיב הקשר בין בני הזוג. לשאלתך, מה עושים: ראשית, ממליצה לשקול ולחשוב על שני הנושאים הכתובים כאן, ולראות איך את חשה לגביהם. נוסף לכך, הייתי ממליצה לא לתחקר את בנך לגבי היחסים של חברתו עם אביה, או נוכחות אביה ואמה כשהם נמצאים אצלם. שאלות כאלה עלולות לפגוע באיכות היחסים בינך ובין בנך. זה יכול לייצר מרחק, הסתרה, אותם את הרי מנסה למנוע בכזו תבונה ורגישות. כמו כן, כל פעם שמזדמן לך לפגוש את חברתו, נסי להיות חברית, פתוחה, לתת מקום ומרחב, להתעניין בשלומה ובתחומי עיסוקיה, לשתף אותה ואת בנך בנושאים שקשורים אליך (קלילים, לא כבדים מדי), ובאופן כללי, לנסות לייצר אוירה פתוחה ונעימה. ככל שיהיה יותר נעים ובטוח, חומות ההגנה ירדו. עם זאת, אינך צריכה לפתח חברות עמוקה וחוצת גבולות איתה, אלא רק לייצר מרחב נעים. הסימן לכך שהאוירה מותאמת, תהיה אצל בנך: את הרי מכירה אותו, וכשהוא ירגיש בנוח, את תדעי שיצרתם אוירה טובה. בהצלחה צוות אינפומד ועדית רונן-סתר

שלום לך, ומועדים לשמחה בחג הסוכות, תודה שאת כותבת לפורום. את מתארת כאן בשני תחומים. הראשון, קשור בתחושת חוסר הנוחות שלך עם מבטי החיפוש אחר גברים, כפי שאת מפרשת. והשני, הקשר הספציפי של שתיכן. לגבי הנושא הראשון, אכן, מבטי החיפוש שאת עדה להם, מעמידים אותך בתחושה לא נעימה, שאת יודעת דבר-מה שאינו ידוע לבן דודך, ושאת חשה שיכול לפגוע בו ובאמון בין ובין חברתו. זה אכן היבט סבוך. אם יש ביניכם קשר מספיק פתוח, אולי כדאי לשוחח איתה על זה: לבדוק האם היא מרגישה מחויבת לבן הדוד שלך, ולספר באופן פתוח על התחושה שלך, כשאת יוצאות יחד. אגב, ייתכן והיא אכן מחויבת אליו, ייתכן והיא מורגלת בחיפוש תשומת לב מגברים, גם אם יש לה חבר קבוע. ההיבט השני קשור ביחסים של שתיכן. בך ובה כחברה. בדקי עם עצמך, ממה את נהנית בקשר איתה וממה לא. אילו עוד תחומי עניין יש לכן. כדאי לבדוק זאת בינך לבין עצמך, לפני ניתוק היחסים איתה. גם יחסים קיימים יכולים להשתנות כדי להתאים לשתיכן. המון הצלחה, צוות אינפומד