פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי - עמוד 6

שלום, יש לי שאלה קצת מביכה.. אני יוצאת עם מישהו כבר שלושה חודשים. גיליתי כשניסינו לשכב שהוא ממש שעיר בישבן וזה מפריע לי. האם שווה להעלות את הנושא בפניו ואיך לעשות זאת מבלי לפגוע בו? תודה מראש

במקום עבודה של אישתי נמצאת עובדת שניגשת אלי בזמן ההמתנה לאישתי היא נעמדת בחלון צד נוסע יש לציין שאישתי רואה את זה אין ולא היה קשר פרט לכך לאחרונה אותה עובדת ביקשה שאני אבקש ממנה חברות בפייסבוק התחמקתי בטענה שאני לא מוצא אותה להפתעתי הרבה היא ביקשה חברות בפיסבוק ואני לא אישרתי ביום שישי האחרון היא פנתה אלי ואמרה שהיא לא יודעת איך לאכול אותי וכו יש לציין שהיא אלמנה בת 40 ואני נשוי 35 שנים עם הרבה אהבה ניראה לי שהיא גם הקליטה את השיחות בינינו לא היה שום מסר מיני מצידי ואלי אמרתי דברים שהיא הבינה לא נכון אני בלחץ כבר כמה ימים מכיוון שם אספר לה היא תעזוב את העבודה ויותר גרוע היא תתגרש ממני אני עובד עצות לא היה שום קשר מיני או טלפוני פרט לאותם 10 דקות המתנה לאישתי אני מיואש אין לי רוגע אשמח לעצה

שלום, אני נשוי עם שלושה ילדים. באופן כללי הזוגיות שלנו חוותה עליות ומורדות אבל היה נראה שאנחנו שורדים הכל. לפני כשלוש שנים, אשתי החליטה לעשות שינוי בחייה, רזתה 18 קג (כל הכבוד!) וחזרה לצאת בערבים בעיקר לחוגי ריקוד עם ולאחר מכן לחוגים בקאנטרי (3-4 פעמים בשבוע סה"כ. אף פעם לא ביום שישי). בהתחלה היה די בסדר, אני נשארתי לרוב עם הילדים (גם ריקודי עם ממש לא מעניין אותי וגם אין לנו בייביסטיר קבועה). לפני כשנה וחצי, שמתי לב שהיא מסתירה ממני דברים קטנים, כמו שאחרי החוג היא יוצאת עם חברים לגלידה או משהו כזה ולפני כשנה גיליתי שהיא גם מפלרטטת בטלפון עם בחור אחר. לאחר שגיליתי היא עשתה כל דבר שיכלה כדי להוכיח לי שלא היה כלום מעבר לכמה הודעות ואולי כמה שיחות (לא היו פגישות או משהו) ודי האמנתי לה בנושא הזה. העניין הוא שמשהו באמון שלי נפגע בצורה מאוד רצינית. כרגע כל פעם שהיא יוצאת ואני לא יודע בוודאות של 100% איפה היא נמצאת אני מתחיל לדמיין תרחישים בראש, ההתנהגות שלי משתנה וגם אם אני מנסה לרסן את עצמי, נפלטות לי כל מיני אמירות חצי חוקרות, חצי רומזות שאולי יש דברים שהיא מסתירה. בנוסף, בשנה האחרונה, אישתי חוותה משבר מאוד קשה עם אבא שלה (הסיבות לא חשובות ולא קשורות אליי). היא הייתה מאוד קשורה אליו ולטענתה היא מצאה איזה אדם בן 70-75 (בערך) שבא לאחת ההרקדות שמשמש לה כ"אב חלופי". אני הפכתי את העניין הזה לסרט ממש אצלי בראש ולמרות חוסר ההגיון בזה (גם אם היא תבגוד היא לא תלך עם משהו בן 70+) הייתי בטוח תקופה ארוכה שיש משהו ביניהם. למרות כל ניסיונותיי אני לא מצליח להוציא לי מהראש שהיא מסתירה משהו או בוגדת ואני לא מוכן מקבל הסברים. לדוגמא: אם היא אומרת שהיא הולכת לחוג לקאנטרי וחזרת 30-40 דק מאוחר מידי, אני נכנס ללחץ ישר. אני לא אומר שהיא ישרה כסרגל ושהיא לא טועה. אני בטוח שכן ואני בטוח שהיא גם מסתירה דברים מסויימים (לטענתה חלק מזה כדי לשמור על שלום בית כדי שאני לא אתרגז או אחשוב מחשבות חסרות הגיון). כל המתח הזה והלחץ, הורס לנו את הזוגיות, את האינטימיות (שכבר הולכת ונעלמת) ואני לא יודע איך לצאת מהלופ. מבחינתה היא לא מוכנה לוותר לגמרי על היציאות הללו (הם מכניסות לה אנרגיה אחרי יום מעייף עם הילדים ובעבודה וכו) אבל הסכימה להגביל אותם לפעמיים עד 3 בשבוע. אשמח לעצתכם. מיואש קצת... תודה רבה.

שלום, אני ובעלי נשואים 27 שנה, יש לנו 4 ילדים, לפני כחודשיים גילתי שבעלי ניהל רומן עם מישהי בעבודה, זה לא הגיע לעניין גופני רק מיילים והודעות ופגישות במקום העבודה, בהלטה מדותפת החלטנו להשאיר את זה מאחור ולנסות ולהמשיך בחיינו, בזמן הזה דיברנו והעלנו כל מה שמפריע והפריע לנו, הוא העלה משהו שהפריע לו בחיינו לפני כ 15 שנה אבל לא אמר אף פעם, ונכון לעכשיו הוא החליט שהוא רוצה לסיים את הקשר ביננו, מה שאני לא מוכנה לוותר כזה מהר, לאחר דברים נוספים הגענו להחלטה לתת נסיון נוסף בעזרת מגשר, מטפל, לא ממש יודעים למי לפנות ואיך והאם במצב שהגענו אליו יש עוד מה לעשות או שזה לא מראש

אני ובן זוגי כחמש שנים יחד ויש לנו תינוקת מהממת. סך הכל היחסים שלנו ממש טובים. היו עליות ומורדות אבל תמיד מצליחים להמריא בחזרה ונראה שאנחנו רק מתחזקים עם הזמן. אני כרגע מטפלת בתינוקת בבית ובן זוגי מפרנס. בן זוגי הגיע מבית שהיו מחלוקות כלכליות קשות מאוד בין ההורים, קרעים וריבים. ההורים שלו מתנהלים כלכלית בנפרד. אני גדלתי בבית שהייתה התנהלות כלכלית משותפת ללא משקעים כלשהם. אז כמובן שגם היום, לבן זוגי יש אישיוז בנושא הנל. יש לנו חשבונות נפרדים וחשבון משותף אחד. שנים התנהלנו כלכלית בנפרד ממש כמו שותפים לדירה, למרות שלי זה היה מוזר. עשינו חתונה (אזרחית, אנחנו על תקן ידועים בציבור) וקיבלנו כספים רבים, החלק הארי הגיע מהצד שלי, אבל אני לא התחשבנתי והיה ברור לי שאנחנו עכשיו גוף כלכלי אחד והכנסנו הכל לחשבון המשותף. ובכלל, אני תמיד מסתכלת עלינו כגוף אחד, והוא מסתכל עלינו כנפרדים. עשינו על זה שיחות רבות, ניסיתי להבין את הלגיטימציה של הצד שלו גם אם לא הסכמתי עם זה וזה דיי עבד עד שהגיעה התינוקת. שנינו היינו באג'נדה שאהיה עם התינוקת לפחות שנה בבית, וגם נאלצתי להתפטר מעבודתי מכיוון שלא נתנו שעות ריאליות לאימהות. הסברתי לו שכעת המצב שונה, שאני מוותרת על הקריירה שלי ומשקיעה זמן עצום בטיפול בילדה שלנו,וגם כשאמצא עבודה במשרת אם, פוטנציאל ההשתכרות שלי צנח מאוד ושהדבר ההוגן לעשות שהרווחים הכלכליים יהפכו למשותפים. הרי החסכונות שלי נפגעים, הפנסיה נפגעת וכו כדי שאוכל לטפל בתינוקת שלנו ולאפשר לו להמשיך לעבוד, הדבר ההוגן לעשות הוא להכניס את כל המשכורת שלו (ושלי כשאחזור לעבוד) לחיסכון משותף, בו נתחלק במקרה וחלילה ניפרד בעתיד.. הוא הסכים איתי בגדול אבל עדיין אני רואה שהוא לא מעביר את כל המשכורת שלו וממשיך להעביר את רוב הסכום ולהשאיר לו קצת בצד. אני מודה שאני מתחילה לאבד סבלנות להתנהלות הזו. לא אמרתי לו כלום כי נמאס לי להתווכח על זה, אבל זה מפריע לי ונראה לי לא הוגן. היינו בעבר הרחוק בטיפול זוגי שעזר מאוד אבל בעלי מאוד לא מעוניין לחזור לזה ואין לשכנע אותו אחרת. אני גם מרגישה שאנחנו מצליחים לתקשר על הכל ולפתור הכל חוץ מהסוגיה הזו.

שלום, אנחנו בזוגיות 5 שנים ולפני הקורונה אף התחלנו לחפש דירה משותפת. בזמן הסגר שמרנו על כל ההנחיות. למרות שההקלות היו אמורות להביא להקלה ולחזרה לחיפוש דירה, זה הכניס אותנו בין הפטיש לסדן. נסביר בקצרה כל צד: בן הזוג: עם ההקלות, חזרתי לשגרה ואיני משתמש במסכות כלל בפגישות ביתיות עם חברים ומשפחה. איני רואה בזה משהו הגיוני. לא מסכים לשים מסיכות למרות שבת הזוג ביקשה ממני כי אני לא רואה בזה הגיון ומוצא רק סיכון מזערי במצב. מרגיש שהמסכה מונעת ממני לעשות דברים. מוכן לבוא לקראת בת הזוג באכילה במרחק בעבודה ובישיבות עבודה לשבת עם מסכה, אך לא בפגישות עם חברים ומשפחה בבית ולא במסעדות. בת הזוג: גרה עם אוכלוסיית סיכון (הורים) וממשיכה לדאוג להם לפי כל הנהלים. פוגשת משפחה וחברים (וגם את הבן זוג) רק עם מסכות ולא הולכת למקומות בילוי. יש לציין הפרעת חרדה שנמצאת בטיפול. אני יודעת שעם מידת הזהירות שלי, הסיכוי שאדביק את ההורים שלי הוא אפסי. מבחינתי בן הזוג הוא גורם סיכון. איני מפחדת להידבק אלא שההורים שלי ידבקו. אני יודעת שלעולם לא אסלח לבן הזוג אם הדבקה תגיע בגללו.למרות שאני נזהרת בהמון אמצעים, הדבר היחיד שביקשתי מבן הזוג זה לשים מסכה כשהוא פוגש חברים ומשפחה. לא הצלחתי אפילו למצוא דבר שלא אעשה למענו אם היה מבקש (על אחת כמה וכמה כשמדובר בבריאות) ואני מרגישה שזה לא הדדי ומי יודע אילו קונפליקטים כאלו יכולים לצוץ בעתיד. מרגישה ללא תמיכה מבן הזוג שלא מוכן לבוא לקראתי למרות הקושי האיום שלי כעת. אנחנו לא מצליחים להתקדם ולא מצליחים להבין איך הצד השני מרגיש. מה אפשר לעשות ואיך אפשר לשפר את המצב? תודה מראש.

שלום, אני ובן זוגי נשואים כשנתיים וחצי. לפני חצי שנה נולד בננו הבכור. מאז שנולד חמתי עושה לנו טרור. בן זוגי הוא בן יחיד עם יחסים קרובים מדי להוריו. הם באופן עקבי מזלזלים בי, אומרים לבן זוגי שהוא זרק את החיים שלו לפח, נכנסים לריבים עם אמא שלי וממציאים שקרים לגביה ובפעמים היחידות ששמרו על הילד, כשביקשתי לא לעשות משהו, למשל לא להדליק את המזגן לילד, הם עשו זאת בכל זאת ואפילו לא עדכנו. או כשביקשתי לא לתת ליחד רעשנים עם חרוזים קטנים שהוא יכול לבלוע, עשו לי סצנות. בן הזוג שלי לא מבין את מצבי כי הוא רגיל לכך שכל חייו היה שק חבטות שלהם. אני לא מוכנה לקבל את היחס המזלזל שלהם. הבעיה היא החמה שכל החיים ויתרו לה על הכל ולכן רגילה לקבל כל מה שרוצה. מן הסתם שהיא לא מוכנה ללכת לטיפול כי מבחינתה היא צודקת. ניראה שבקצב הזה עוד נתגרש. מה אפשר לעשות?

שלום. יש הסבר שיש לי משיכה והעדפה לגברים צעירים ממני בדרך כלל יותר מלמבוגרים ממני או בני גילי, או שזה צירוף מקרים בלבד? תודה

שלום אני בן 28 עם בת זוג מזה 8 שנים היו לי לפניה כמה חברות בתקופת התיכון אך היא הקשר הרציני הראשון שלי ויוסי המין הראשונים אנחנו גרים ביחד בערך שנה ומסתדרים די טוב ונהנים מניהול הבית אני ברקע האישי סובל מחרדות וocd שלעיתים מתלבש על הזוגיות פוחד פחד מוות מחתונה ואציין ילדות בצל הורים במערכת יחסים רעה וגם אלימות מצידם לאחרונה תפסו אותי שתי חרדות...אחת שקשורה להתחייבות למרות שאני לא סטוציונר באישיות אני חש פחד מאוד גדול מחתונה כי היא מהווה התחייבות ואני חושב על להשאר עם האישה לכל החיים וזה מפחיד אותי מאוד שאברח באמצע או שיימאס לי באותה החרדה גם הפחד שתיגמר המשיכה כי היא האישה היחידה שאיתה הייתי הנושא השני הוא סוג של נטיה שלי לפוצץ דברים כשהם לא מסתדרים כפי שרציתי....הכוונה היא פשוט לפרק את החבילה כי אני אולי לא יכול להבטיח לה נישואין.... מבחינתי היא בהחלט אישה לחיים ואמא לילדיי יש בה תכונות מדהימות ולעיתים אני מופתע שזכיתי בה הייתי כבר בכמה טיפולים פסיכולוגיים אך עדיין לא מצליח להיות בשל לחתונה

היי אני ובן זוגי יחד כבר שנה וקצת אנחנו בני 25-26 במשך כל הזוגיות שלנו, הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי העניין מפריע לי מאוד וגם דובר בנינו, תמיד אמר לי דברים כמו- לוקח לי הרבה זמן להתאהב, זה יקרה, אני עוד אגיד לך.. וכו אתמול הייתה בנינו שיחה שהייתה רעידת אדמה ענקית פתאום שנינו התערערנו, הבנו שיש פער גדול מאוד בין הרגשות שלי לרגשות שלו אני רואה את הקשר הזה לטווח הארוך והוא עדיין מתקשה לומר את זה , לטענתו הוא כן רואה בי משהו רציני ומקווה שזה יהיה לטווח האריך אבל עדיין צריכה לקרות מבחינתו מין עליית מדרגה רגשית כדי שיוכל להרגיש את זה במהלך השיחה הארוכה הבנו ששנינו לא מוכנים להיפרד, טוב לנו ביחד מאוד בכל שאר ההתנהלות מלבד זה העניין שהקשר לא כלכך יחזור למה שהיה לפני השיחה, אני מאוד נפגעתי מהמילים ועל חלקן הוא התחרט השאלה היא האם דבר כזה הוא לגיטימי והגיוני, האם הסבלנות וההכלה שלי כלפי הנושא הזה היא טובה או שהיא תפגע בי בסוף האם באמת יכול להיות מצב כזה שפתאום הוא כן ירגיש את מה שהוא רוצה להרגיש אני מבולבלת ומוטרדת מאוד וחייבת עצה תודה רבה