פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי - עמוד 5

אני בתחילת שנות העשרים לחיי, משוחרר כבר כמעט שנתיים וגר בבית עם ההורים. מאז גיל ההתבגרות היחסים בני לבין אבא שלי לא היו טובים בבסיסם ורק התדרדרו עם הזמן. אין בנינו אינטראקציה כמעט וכשיש, זה בעיקר מריבות וויכוחים לא נעימים. המצב הזה רק החריף מאז שהשתחררתי וביוזמתה של אמי החלטנו ללכת לטיפול (שלושתנו). הבעיה שאנחנו בתהליך כבר למעלה מחצי שנה וכלום לא זז.. היו עליות פה ושם אבל בסופו של דבר המצב חזר לקדמותו.. יש כל הזמן מתיחות מאוד לא נעימה ביננו והכי גרוע שהדבר הזה פשוט תוקע אותי במקום ונורא מקשה עליי לעשות דברים אחרים (כמו ללמוד לפסיכומטרי). בהתחלה זה לא הפריע לי כי קוויתי שהטיפול יעזור ואז אוכל להתפנות לטפל בבעיות אחרות שיש לי בחיים אבל כבר תקופה מאוד ארוכה שאני תקוע בגלל המצב ואני פשוט לא מצליח להפסיק להתעסק בזה. אני בדילמה מאוד קשה.. האם להמשיך להתגורר בבית הורי ולסבול על בסיס יום יומי את הקשר המעיק והשלילי שיש לי עם אבי (שרק הולך ומתדרדר) או לעזוב את הבית במטרה למנוע מזה להמשיך לפריע לי להתקדם בחיים ולהשפיע בצורה מתמדת על מצב הרוח והתפקוד שלי?

אני בת 29, יש לי 2 אחיות שקטנות ממני (27 ו19) כשהקטנה עדיין גרה עם ההורים. לפני 11 שנים אמא שלי חלתה בסרטן השד, עברה ניתוח לכריתת שד ומאז נמצאת במעקב וטיפול תרופתי קבוע. מאז הניתוח היא נהייתה מאוד שלילית כלפי החיים (אולי הייתה גם לפני ופשוט הייתי צעירה מכדי להבין). יש לה המון ביקורת כלפי כולנו (אבא שלי, אחיותיי ואני), אומרת שאנחנו לא משפחה חמה כמו שהיא רצתה וקרו פעמים שגם האשימה אותנו בזה שחלתה בסרטן. היא תמיד מתלוננת שאנו לא מתקשרות אליה מספיק, שלא מתראים מספיק, שלאבא שלי לא אכפת ממנה. נכון שלא הכל מושלם, אני גרה במרחק חצי שעה נסיעה וללא רכב, אחותי האמצעית קריזיונרית ויש לה הרבה פיצוצים עם אמא, ואחותי הקטנה עדיין מתנהגת כמו מתבגרת ולפעמים מחליטה שהיא לא מדברת עם אמא כמה ימים. אני מבינה את הקושי של אמא שלי, אבל אבא שלי שם איתה, והיא אומרת שזה לא מספיק שהוא אחראי על הקניות ועל רוב הבישולים ומכין לה אוכל כל יום, היא רוצה שיהיה רגיש ויביע רגש. והוא לא כזה. נראה שעל כל דבר יש לה מה להתלונן. ניסינו לדבר איתה כל אחד בנפרד ולהגיד לה שהחשיבה שלה מאוד שלילית, אבל היא לא מוכנה להקשיב ואומרת שאנחנו טועים והיא צודקת. מצד שני, היא מודה שהיא בדיכאון, אבל כמובן לא מוכנה לקבל טיפול. אנחנו לא יודעים כבר מה לעשות. אבא שלי כבר שוקל להתגרש ממנה כי מתחיל להימאס לו ובצדק. אבל היא לא תסתדר לבד, אני יודעת את זה ודואגת מאוד ממה שיקרה אם הם יתגרשו. מה אפשר לעשות? זה כל כך מתסכל.

שלום רב. אני חשה מיואשת כי אין לי זוגיות. כמה שאני מנסה לחפש בכוח אני לא מוצאת גם עם זה אתרי הכרויות. זה מייאש ומתסכל, וקשה לי בלי זוגיות. אשמח לטיפ ללא הכוונה לטיפול מה לעשות כדי להרגיש יותר טוב ולהשלים עם זה? אני ממש מודה לכם יום נפלא

שלום רב, אני נמצאת - למעשה עד אתמול- במערכת יחסים עם גבר מזה 3 חודשים. התחלנו כשהיה עדיין פרוד, מיד לאחר שעזב את הבית. לא ידע מתי יהיו הגירושים. אציין שנהג בשקיפות מלאה עימי באשר למידע אודות מה קורה. בגלל מצבו וגם בגלל מגבלות הקורונה, נכנסנו ישר למערכת יחסים שנמצאים המון בבית.אין הרבה לאן לצאת מלבד צעידות בחוף וכו'. שיחות רבות של שעות ארוכות. חשיפה אישית מאד עמוקה. שלו יותר. לי לקח יותר זמן וגם ובכל זאת, לא שיתפתי לפרטים כמוהו, עד שלא אחוש ביטחון. יחד עם זאת, גיליתי ביקורתיות רבה מאוד. נטייה להיתפס לפרטי פרטים בכל שיחה, וברגע של כעס להטיח בפני בחזרה, לבקש הסברים מנומקים למה אמרתי כך או אחרת וכו. אציין גם מיעוט קשר עין, אך קירבה פיסית רבה וטובה מאוד. בשל המזג הכעסני הזה נוצרו פעמיים נתקים לכשבוע. כשעניין הגירושים עצמם נהיה ממשי נתקלתי בהתנהגות מתוחה מאד ובצורך להיות עם עצמו שהיו מובנים לי,אך גם ושוב הרגשתי לעיתים כ"שק חבטות"... הגירושים עברו בשלום. ואז התחילה תקופה שנראתה רגועה ומבטיחה, ולהפתעתי שרדה פחות משבועיים. הוא הציע לבלות סופשבוע ארוך ביחד, עשה הכנות לכך, ולמרות זאת, בהפתעה מוחלטת הודיע לי שהחליט לסיים את הקשר, כי למרות שאנו בתקשורת עמוקה מאד ולמרות החברות האמיצה מצד שנינו, שהוא בהחלט צד פעיל בה, ולמרות קשר פיסי פורה והדוק, הוא לא מרגיש שהוא מתאהב ולא אהבה ולא פרפרים בבטן וגם חושש שלא יאהב אותי בעתיד. מהפך מוזר מהימים הצמודים ומשיחת הבוקר שעסקה בקניות לשבת. אציין שאנחנו בני 60 פלוס לא ילדים. אני לא מאמינה כבר בהתאהבויות עיוורות שאינן רואות מציאות של חוסר התאמה, אלא מתאהבת בהתנהגויות ובמעשים, בהעצמה הדדית, הקשבה ואמפטיה לצרכים של השני. אני לא מאוהבת, אך בהחלט התחלתי להיקשר אליו, גם כי ראיתי דאגה ואכפתיות. הוא דיבר הרבה שנקשר וכו, אך פתאם בא לומר שכמה ימים מרגיש לא נוח בקשר, למרות שבכמה ימים האלה הזמין אותי לסופשבוע ארוך. מוזר. התהפכות שאיננה תואמת את ההתנהגות כלפי. לא מבינה מה קורה. מה קרה. אני מרגישה די מרומה, במידה מסויימת, כי אמרתי לו שעד כה הייתי במידה רבה כמשענת. ורק עכשיו מתחילה בעיני מערכת היחסים ההדדית האמיתית, בתנאים הרגועים יותר, והנה ברגע האמת הוא מתנתק. אמר לי - אל תחכי לי והיה מאד נחוש להיפרד. הייתי אדיבה ומנומסת. שמרתי על איפוק. אבל בתוכי אני מרגישה גרוע מאוד. במידה מסויימת אף מנוצלת ומרומה. מה דעתך ? כיצד אתה רואה את תמונת המצב ? כיצד עלי לנהוג ? האם לכתוב לו את דעתי שיבין שהוא שקוף וחשוף? להניח לו כי אולי זה משבר שיחלוף? אני מבולבלת, כועסת וכאובה. תודה רבה. גלית

שלום אני נשוי 3 שנים והקשר שלי עם אשתי רוב הזמן במריבות ובסכסוכים מפריע לי מאד שהיא קצת שמינה וזה מייצר הרבה מריבות ביננו השאלה האם הגיוני לדרוש ממנה שתעשה דיאטה או שזה דרישה לא לגיטמית ואני צריך להשלים עם זה שהיא קצת שמינה תודה

שלום וברכה! יש לי התיעצות לגבי הקשר שלי עם גיסי אחותי התחתנה מתי שהיתי ילדה, ואני מכירה הרבה שנים את גיסי ובשבילי הוא כמו עוד אח שלי. בגלל שיש לי אחות אחת יש לנו קשר טוב, ואנחנו נפגשות הרבה אז גם יוצא לי לפגוש את גיסי הרבה ולצאת איתם ולטייל איתם. ובגלל זה נוצר של קשר טוב ביני ולבין גיסי, יוצא לנו לשבת לדבר על כל מיני דברים וזה גרם לי לבטוח בו אמון, ולשתף אותו בדברים אישיים ולהתיעץ, אשתו(שזאת אחותי) יודעת שאנחנו מדברים וזה בסדר מבחינתה(היא סומכת עלינו) לפני שנתיים יצא לנו לשבת לדבר וגיסי אמר לי דברים שהיתי מופתעת כמו: שהוא מאד קרוב אלי ומרגיש אלי הרבה דברים ומאד רוצה לחבק אותי כמובן שאני בחיים לא יעשה דבר כזה לאחותי וגם בגלל שאני לא מרגישה מה שהוא מרגיש או שבאלי לחבק אותו. ומאז הוא קורה לי הרבה נשמה, מתוקה, מאמי וכל מיני דברים. ואני כל פעם מבקשת ממנו שיפסיק והוא באמת משתדל להפסיק לתקופה ואז חוזר על זה עוד פעם. לפני כמה שבועות הוא ביקש לדבר איתי ואז פתח בפני ממש הכל, שהוא מרגיש אלי מלא דברים הוא רוצה להשכיב אותי ולהביא אותי לאורגזמה והוא נמשך אלי מאד, יש פעמים שהוא חייב ללכת לישון ולראות תמונה שלי לפני, היתי בשוק ממש לא חשבתי שעד כדי כך הוא מרגיש אלי או בכלל שהוא רוצה לעשות לי את מה שהוא אמר. ומאד קשה לו בבית עם אשתו הוא פחות נמשך אליה, ויש להם בעיות באינטמיות ביניהם (הוא לא פרט בדיוק מה) ושהוא עושה סקס עם אשתו הוא חושב אלי. באותו רגע אמרתי לו שאני ממש לא רואה אותו ככה, אלה כמו אח גדול לא מעבר. וזה היה לו מאד קשה שאיך אני לא נמשכת אליו מה אין בו שלכן אני לא מרגישה ככה אליו, כמו שהוא מרגיש. הוא נמצא במצב לא טוב נפשי, והוא משתף אותי, וגם הוא אמר לי שאם היה קורה לי דבר כזה עם משהי אחרת לא גיסתו אז יש מצב מאד שהוא היה נופל ומקיים יחסיים אני לא יודעת מה להגיד לו? איך להגיב? ואיך לגרום למצב ולהשתנות? שיהיה לו טוב עם אשתו(זאת אחותי וחשוב לי שיהיה לה הכי טוב) כל המצב הזה גורם לי לא בנוח להיות לידו או בקרבתו . זאת ההתיעצות שלי מה לעשות? מה להגיב/להגיד? ואיך להגיב? תודה רבה על העזרה מחכה לתשובה

הי אני בזוגיות כבר 3 שנים.. הכרנו והחלטנו מפאת גילי להביא ילד לעולם - שהיא היום בת שנתיים. תחילת ההיכרות היתה מדהימה ועם הזמן התחילו הקשיים במהלך ההריון ובמיוחד אחרי הלידה שהובילו לכך שבחודשים הראשונים לחייה של בתנו המשותפת, לא גרנו יחד. היינו בייעץ והחלטנו לתת לזה הזדמנות שנייה ולגור יחד. מאז עברה שנה ויש דברים שצפים כל הזמן. דיברנו תמיד שנביא עוד ילד בסמיכות שלא תגדל לבד בעולם והוא אומר שלילד צריך כסף ולחשב עם אקסלים וכו', הכל נאמר בצורה מאד קרה. שנינו עובדים, שוכרים דירה, משתכרים יפה. אני מכירה אנשים עם הרבה פחות שמביאים עוד ילדים. מה גם אמא שלי טיפלה בה שנה וחצי ללא עלות וחסכה לנו עלויות גן.. בכלל הוריי מאד עוזרים לנו בניגוד להוריו. בנוסף, הוא נמנע ממגע ... הוא אף פעם לא היה בנאדם חם אבל עכשיו בכלל, אין בינינו כלום. אני מרגישה שאנחנו נטו שותפים לדירה. כל העלויות חצי חצי רק במה שקשור אליו... טיפולי פוריות ובדיקת רופא מומחית לילדה למשהו אני שילמתי (כי הוא קמצן) וזהו. בהתחלה בטיפולים אמר שישלם חצי וכמובן שלא עשה זאת ועלק אמר שהבעיה היתה שלי ושנכנס לתהליך שכבר החלטתי אצל מי מטפלת וכו.. אני אומרת לו שהיה עדיף אם היה אומר את זה אז ולא עכשיו אחרי שזה כבר נעשה. אולי אז הייתי שוקלת אם להיות עם בנאדם כזה בכלל. לא חיבוק.. מילה טובה.. נשיקה.. כלום. כשניסיתי פעם להעלות את הנושא אמר שקשה לו להיות אינטימי עם מישהי שנגעלת ממני. עכשיו הוא מגזים ואני אסביר.. יש לו מדי פעם הרפס בשפה ואני שומרת על עצמי כשיש לו התפרצות כי הוא לא שומר - מכרסם ציפורניים, כל הזמן נוגע בפה ובעוד דברים גם בזמן ההתפרצות. ואני צריכה לשמור שהילדה ואני לא נידבק. אם באמת הייתי נגעלת, כנראה שלא הייתי גרה איתו.. אוכלת ממה שמכין וכו.. לדעתי, הוא לא מתקרב אינטימית כי הוא חושש שאכנס בטעות להריון או שהוא מושך זמן שיהיה לו שותף להוצאות וכשהקורונה תירגע ויתייצב בעבודה, יתקדם הלאה.. אני לא חייבת אותו.. כרגע גם לא בא לי עליו בכלל כי הוא רק מוריד לי כל הזמן. אבל כן חיפשתי להתקרב שיהיה יותר נעים בינינו ושזה יקרב והקשר יהיה כמו בעבר. אני רוצה לעשות את המאמץ בשביל הילדה. השאלה איך להעלות את זה מולו. אני רוצה לדעת מה הסיבה האמיתית שהוא לא מנסה להתקרב.. אם הוא רוצה עוד ילד או לא. אני לא רוצה שיצא שיש לו יד על העליונה (שהוא יקבע ילד כן/לא) אבל כן רוצה לדעת איפה אני עומדת ולהחליט למשל אם חותכת ומביאה לבד. כל התחושות שלי אומרת לי להעיף אותו אבל שוב הילדה היא בראש העדיפויות שלי. ואני גם לא מסוגלת לחשוב שלא תהיה איתי חלק מהזמן. אני מרגישה שלפני שעושה צעד קיצוני, שאני חייבת ליזום שיחה כי הוא לא יעשה את זה. לא טוב לי לחיות באוויר מצד שני גם אני דוחה את זה מחשש של מה שזה יוליד אבל זה לא חיים.. זו לא זוגיות. אני חייבת למצוא דרך להעלות את זה בצורה חכמה. תודה

הי אנחנו מכירים כבר 3 שנים ודי מהר הרצנו הכל.. הכרנו ואחרי כחצי שנה התחלנו לעבוד על ילד כי שנינו לא צעירים והכל רץ. הקשיים החלו כשנכנסתי להריון - חלק בשל הדינמיקה בינינו, ההורמונים וחלק מדברים שהחלו לצוץ. אחרי הלידה היה משבר נוראי בינינו ובכל זאת אחרי ייעוץ זוגי החלטנו לתת לזה צאנס. היו ימים חביבים וימים פחות. אין בינינו קרבה, מגע. כלום אפילו מתחלקים בהוצאות. מרגישה כמו שותפים לדירה. כשיום אחד צץ משהו ופניתי אליו. הוא ענה בחריפות על משהו שאמרתי לטובת הבית/הילד ואני התחלתי לבכות. כשראה שאל למה ואמרתי שנמאס לי לריב ושזו לא זוגיות. הוא הודה בזה ויותר מאוחר פתחנו הכל ובאמת עלו דברים מהעבר, המשבר שהיה. ואמרתי לו שלא נתקדם אם לא נתקרב. ואז ענה משהו שככ נפגעתי ממנו... את צריכה להשקיע בעצמך.. לשנות את סגנון הלבוש. כדי להיות אינטימי אני צריך לראות בשר. במילים האלה ואני הייתי בשוק. לא שיניתי כלום בלבוש שלי. אני רזה, נראית טוב. מה גם אני קמה לילד מהבוקר ומטפלת בו 90% מהיום למעט כשעובדת והוא בגן. גם אם אתה חושב ככה, לא מדברים ככה למישהי שאתה רוצה לקרב חזרה, לאמא של הבן שלך. זה ככ מעליב, לא מכבד. מי ישמע הוא לובש טישירט וגינס... לא המתלבש הכי... זה הגיע למצב שנאמר שאם לא הולך אז שנחתוך. הוא שאל אותי אם מנסים שוב ועניתי בכנות שאני לא יודעת. קשה לי להתנער מזה הוא עוד למחרת פתאום יש לו זמן להתקשר... לסמס.. לשאול לשלומי. מה שבעבר לא קורה וזה אחד הדברים שעלו. בקושי עניתי, נותנת כתף קרה כי כרגע לא מסוגלת לדבר איתו הרבה. עוד שאל ממה נפגעתי ככ... מה, הוא באמת לא יודע. לא יודעת איך להתקדם מפה..

אני ובעלי בטיפול זוגי אך לחוד אצל אותה המטפלת שנינו מאוד התחברנו ואהבנו אותה. זו המטפלת הראשונה שאי פעם סמכתי והתחברתי אליה יחד עם זאת אני מאוד רשמית ושומרת על גבול לעומת בעלי בקשר חברי איתה פתוח יותר...יש להם שפה אחרת כי הוא כזה .כמובן הכל בגבול הדוק וטיפולי . מעבר לשעת טיפול היא מעניקה גם שיחות טלפוניות כשאנו זקוקים לכך . זה הרקע... הערב אני ובעלי רבנו התקשרתי כדי להתייעץ איתה ושאלתי אם אוכל לחזור אליה כעבור כמה דקות . אמרה שתהיה פנויה . חזרתי אליה כמתוכנן אך היא לא ענתה וגם לא חזרה הרגשתי אכזבה כי בכל זאת להתקשר אליה זה מאמץ עבורי הנחתי שכנראה עסוקה כעבור שעתיים התקשרה לבעלי ואלי עדין לא חזרה. ממש נפגעתי מזה , מרגישה נבגדת מצד אחד היא לא חייבת לי מצד שני אם היא התקשרה אליו מבלי שהתקשר אליה ולא חזרה אלי . אני מרגישה שאין לי ברירות היא האדם היחיד שיודעת את בעלי , היא האדם היחיד שאני יכולה לפנות אליה אבל מצד שני היא פגעה בי ומצד אחד שוב היא לא חייבת לי . מה דעתך בנושא?? בא לי לא ללכת לשיחות איתה אבל אני צריכה את השיחות האלו ורואה בכך שהיא גם של בעלי יתרון

שלום אני ובעלי הפכים שונים הוא חברותי אוהב אנשים לצאת לבלות לחגוג ואני פחות אני יותר ביישנית צנועה אוהבת את הלבד וזה קשה לו ויצא לו לא פעם לומר לי שהוא לא יישאר איתי אם זה יימשך ככה זה יגמר בגירושים , את האמת לומר שזה גם לא מזיז לי כל כך כזאת אני וכבר קיבלתי את עצמי ככה , זה האופי שלי ויש לנו 2 ילדים קטנים צמודים ואנחנו לקראת מעבר לדירה חדשה אוטוטו ואין לי מושג מה לעשות התרגלתי להיות איתו ולא באלי להיפרד פשוט הוא צריך לקבל אותי ככה וזהו אשמח לייעוץ