פורום כאבים בכתף ובמרפק - עמוד 131

1. הטיפול בארתרוסקופיה הנו יעיל ביותר, אך לרוב אין צורך להגיע אליו. רק במידה וכלו כל הקיצין, ושאר הטיפולים שהצגתי אינם עוזרים, עולים שלב לכיוון הכירורגי. במידה וההסתיידויות מאד גדולות, כאמור, מעל 2 ס"מ , יש אינדיקציה ורציונל רב יותר לנתח' במידה ואין הקלה עם טיפול שמרני. 2. קורטיזון הנו בזריקה מקומית למפרק ולרוב חד פעמי וללא השלכות ארוכות טווח וסיסטמיות כטיפול כרוני פומי בסטרואידים היוצרים החלשות והתרככות העצם. לכן זה לא מדויק. 3. לא מוכח מדעית המשפט שציינת. אינו מדויק בהצלחה !

1.הטיפול היעיל ביותר הוא ארתרוסקופיה. 2.אמרו לי שקורטיזון לא מתאים לאוסטיאופורוזיס חריפה 3.ככל ששוכבים יותר על הצד- הדבר יכול לגרום לקרע בגיד או נזק נוסף מקווה שהבנתי נכון

שלום לך ותודה על פנייתך. צר לי שאתה סובל זמן רב. אכן הסתיידויות בגידי השרוול המסובב בכתפיים הן צרה שלרוב מלווה את המטופל זמן רב. פעמים רבות הביטוי הוא של כאבים עזים התוקפים לפתע ודועכים אחרי מספר ימים או שבועות ולא זמן מסויים חוזרים בשנית. כמו "גל סינוס" אופייני. דלקות כרוניות אלו מטופלות לרב בנוגדי דלקת, משככי כאב חזקים בעת ההתפקים. לעתים ברמת המיון מרוב שהכאב עז ומשבית את המטופל אפילו בהזזת היד... בהדרגה הכאב חולף לו והתפקוד שב. יש לטפל בזריקות קורטיזון לסירוגין. כמובן, שלא בתדירות גבוהה (עדיף כל 3 חודשים ומעלה...). יש לעתים לשלב מרפאת כאב והידרותרפיה/ פזיותרפיה ולעתים הוכח שגלי הלם עוזרים במעט (ספק בריסוק ההסתידויות... אולם זה מלווה בכאב בעת הפעולה, ולכן חשוב לשלב עם אנלגטיקה טובה מניעתית). חשוב לבצע צילום ואולטרסאונד ולעתים לשלב עם MRI כדי לאפיין את גודל ההסתיידות (אם מאד גדולה... מעל כ 2 ס"מ, לעתים אין מנוס מלהטרות ולנקות אותה ניתוחית בארתרוסקופיה לכתף, אך גם זה לא חובה תמיד, תלוי בקליניקה). חשוב לוודא את שלמות הגידים המסובבים בכתף, מעבר לנושא ההסתיידות. לעתים יש קרע בגיד המצריך תפירה מעבר להטריית ההסתיידות. כפי שאתה יכול לראות, ישנם תרחישים רבים בנושא. קשה לי ,לתפור" לך את התרחיש הנכון כיוון שלא נפגשנו. בנושא שאלת הקרינה מצילומים רבים. אני מבין את החשש שלך. צילום כתף אינו כרוך בקרינה רבה ועל פניו לא מסכן אותך, גם אם בוצע מספר פעמים בעבר אתה רשאי להעלות החשש בפני הרופא המטפל בך ולברר מולו האם הצילום חיוני מבחינתו או שמא הוא יכול לוותר עליו לאור המידע ההדמייתי שכבר צברת. בהצלחה רבה, והקלת כאב מהירה !

שלום רב שי, ותודה על פנייתך ! תחילה אאחל לך בריאות שלמה והחלמה מהירה. סיווג על שם מייסון (MASON) לשברי ראש רדיוס מתחלק ל 4 תתי קטגוריות. תוכל כמובן לראות זאת באינטרנט. הדרגה הקלה - סוג 1 היא הקלה ביותר וסוג 4 הקשה ביותר. סוג 1 לרוב לא צריך ניתוח, רק מתלה למספר ימים והפעלת המרפק במהרה. סוג 2 מתחיל להיות גבולי בהחלטה על טיפול שמרני מול ניתוחי. תלוי במטופל - גילו, רמת הפעילות שלו, הזמן שחלף מהשבר, תיאום ציפיות למול המנתח... סיכונים למול יתרונות הניתוח חייבים להיות מוצגים למטופל בבהירות לפני שהוא מקבל החלטה באיזה דרך לבחור. זו ההגדרה של שבר סוג 2 - "Displaced fracture >2mm or angulated, possible mechanical block to forearm rotation" - משמע שבר בתזוזה חלקית מעל 2 מ"מ מדרגה במשטח המפרקי או יצירת רווח וזיוות של העצם ולעתים הפרגמנט עצם השבור יכול להיות במפרק וליצור קושי מכאני בהנעת המפרק. במידה ואין לך קושי מכאני בתנועה, והתזוזה קלה, ניתן לרוב לטפל שמרנית. אינני יכול כמובן להתייחס לגופו של עניין למקרה שלך כי לא ראיתי הצילום ולא בדקתי אותך. תקופת ההחלמה נעה סביב מספר מועט של שבועות . זה שונה מאדם למשנהו, תלוי בבריאות הכללית וקצב החלמה של השבר. יש חשיבות מכרעת להפעלה מהירה של המרפק למנוע קשיון עתידי שלו. חשוב שעוד כ 1-2 שבועות תתחיל בהדרגה להפעילו. אנא התייעץ על כך עם האורתופד המטפל בך. בהצלחה שי !

דוקטור ירון, תודה רבה לך על תשובתך המפורטת והנעימה. עכשיו קיבלנו את תוצאות הבדיקה והן: ממצאים: מפרק ה- C/A מודגם תקין. הבורסה הסוב-אקרומיאלית הודגמה שמורה. הגידים המסובבים הודגמו תקינים. גיד הביצפס הודגם שמור. מודגם קרע חלקי בבסיס הלברום הקדמי תחתון ללא עדות לניתוק מלא של הלברום. מודגם פגם המערב פחות ממחצית מעובי הסחוס המכסה את הגלנואיד הקדמי תחתון בסמוך לבסיס הלברום בקוטר 3 מ"מ במישור הצדדי פנימי (חתך 14 סדרה 3( ובגובה 6 מ"מ (חתך 21 סדרה 6 .(ללא עדות לבצקת לשדית סוב-כונדרלית. מודגם גופיף היפואינטנסי מנותק המתאים לשבב סחוס מנותק בקוטר 2 מ"מ (חתך 13 סדרה 3 .(מודגם קרע חלקי מינימאלי בבסיס הלברום האחורי תחתון. באספקט האחורי של המפרק הגלנו-הומרלי מודגם גופיף היפואינטנסי בקוטר 7 מ"מ (חתך 12 סדרה 3 (העשוי להתאים במאפייניו לשבב לברום או סחוס מנותק. לא הודגמה קונטוזיה של הגלנואיד. מודגמת היפרדות חלקית של הקפסולה הקדמית מאחיזתה אל הגלנואיד ויצירת מעין שרוול פריאוסט. מודגם נזק היל-זקס עמוק ללא עדות לבצקת לשדית בסמוך, כנראה נזק היל-זקס כרוני. לפי תשובתך אני מניחה שנגיע לניתוח כלשהו בקרוב. מנסים להגיע אל הרופא עוד השבוע וגם לחוות דעת נוספת. המון תודות.

שלום לך, ותודה על פנייתך ! מצב של פריקות חוזרות בכתף הנו נושא מורכב, והספרות הרפואית דנה בו שנים רבות. השורה התחתונה היא, שיש "לתפור את החליפה הנכונה" לאדם הנכון. גילו הצעיר של בנך, והעובדה שהוא פרק לראשונה באופן טראומתי (ולא ספונטנית ללא טראומה - מצב אשר קורה לעתים באנשים עם גמישות יתר ו"אלסטיות" של הרקמות במפרקים), מציבים אותו באחוזים גבוהים מאד לפריקה שנייה (כפי שאכן קרה תוך זמן קצר), ובהמשך פריקות מרובות נוספות לאורך חייו. בכל פריקה, נוצר אט אט עוד ועוד נזק למרכיבי המפרק (סחוסים, רצועות ,גידים...). אנו, מנתחי הכתף, מנסים למנוע כניסה ל"מעגל קסמים" זה (בו יש הידרדרות) מבעוד מועד, לעתים על ידי ניתוח לייצוב הכתף (בגישה פתוחה או סגורה) כבר אחרי פריקה ראשונה (בפעילים גופנית - חיילים ביחידות עילית, ספורטאי-על...). במקרים בהם המטופל אינו עומד בקריטריונים אלו, הספרות המקצועית תומכת פעמים רבות בגישה שמרנית אחרי פריקה ראשונה (ביצוע פיזיותרפיה למספר שבועות וחזרה הדרגתית לפעילות) ורק במידה ויש פריקה נוספת אז לשקול ניתוח ייצוב הכתף. יש לציין שחשוב לוודא מצבו הכללי של המטופל. במידה ויש שלל מחלות רקע, ועולה הסיכון הניתוחי על התרומה שלו (אין מקום לנתח גם אחרי מספר פריקות). כמו כן, אם ישנה גמישות יתר, והמטופל פורק הכתף עצמאית ולא היה סיפור של חבלה - גם במקרים אלו, פעמים רבות עדיף להימנע מניתוח לכתף. עושה רושם (מסיפורך), שבנך לא נמצא בקבוצת מטופלים זו, ולכן, בהתאם לממצאי ההדמיה (צילום ו MRI כתף), יוחלט האם, ואיזה ניתוח מומלץ לבצע. לשאלתך, ניתן לטפל בפריקות על ידי הימנעות מתמדת מפציעה של הכתף, ביצוע פיזיותרפיה אינטנסיבית - אולם כל זאת, לא משתווה ליעילות הניתוח בייצוב הכתף. לגבי שאלת הפרופיל הצבאי- לפחות באופן זמני הפרופיל ירד. יש להתייעץ עם רופא צבאי. פעמים רבות, בהתאם למצב, הפרופיל מורד באופן קבוע. לגבי השאלה בנושא הגבלה עתידית - קשה לי לענות. המון תרחישים פוטנציאלים קיימים ואין לי את רב האינפורמציה כדי לענות ברצינות ולנסות לנבא באיזה תרחיש ימצא בנך... אאחל לו המון בריאות והצלחה בהמשך הדרך !

תודה על המענה המהיר. מצאתי דרך ביניים - אחרי שהזרוע הגיעה למצב של כמעט שיתוק מוחלט וכאב עמום שנמשך גם במצב מנוחה, לצד כאבים עזים בזמן פעולה, החלטתי לקחת אקרוקסיה. כשעה לאחר נטילת הכדור הכאבים פסקו והצלחתי להזיז את הזרוע בתנוחות שעד אז כאבו מאוד במשך כמה חודשים. אולם, בשל האזהרות על התרופה, החלטתי ליטול רק יומיים ברצף, להמתין ולנסות למשוך זמן עד שאגיע לפיזיותרפיה, בעוד כעשרה ימים. רק אם ארגיש התדרדרות משמעותית בטווח התנועה ובעוצמת הכאבים, אחזור ליטול אקרוקסיה. החלטתי שעדיף לא לערב אופטלגין, שכן רק יעזור לתסמונת (כאבים) ולא לבעיה (כנראה דלקת). בכל אופן, תודה רבה.

שלום רב רס ותודה על פנייתך ! אמקד את התייחסותי אל הטיפול התרופתי ולא לבעיה בזרוע. אין לי מידע רב על הזרוע ולכן אינני יכול לתרום יותר מידי. בנושא טיפול תרופתי - אין ספק שרופא משפחה, אשר אמון על בריאותך הכללית. והוא בעל יכולת ההסתכלות הכוללת על מצבך האקוטי, ובעיות הבריאות הכרוניות, הוא בעל יכולת הניטור ובדיקת האינטרקציה הבין תרופתית עם תרופות כרוניות וחדשות - ולכן הוא הסמכות האמינה ביותר והיעילה ביותר בנושא שאלתך. אצין מספר נקודות - ארקוקסיה הנה תרופה אנטי דלקתית ממשפחת ה NSAID's - יעילה ביותר בטיפול דלקתי ב"מערכת השלד ושריר" והקלה בכאב. כאשר נוטלים אותה תקופה ארוכה ברצף (מעל שבועיים רצופים ) יתכנו השלכות על התפקודי כבד וכליות , וכמובן, במידה ונוטלים אותה על קיבה ריקה-- תתכן נזק לרירית הקיבה וכאבי בטן עליונה. לכן, יש תמיד לקחת אותה עד כדור אחד ליום , ותמיד אחרי ארוחה טובה. לבעלי קיבה רגישה, ניתן לשלב נוגדי חומציות ככדורים מניעתיים. כמובן, יש לעקוב אחר תופעות הלוואי ובמידה ויש הופעת סימפטומים מחשידים - להתייעץ עם רופא המשפחה. לא מדויק שנאמר "לא להתשמש ברצף"... היעילות של כדור אחד בלבד אינה טובה כלקיחה של הכדור עד 10-14 ימים ברציפות. כמובן, שכל מקרה לגופו, ויש מטופלים שמגיבים פחות טוב מאחרים. אופטלגין ככדורים או טיפות - יעיל מאד בשיכוך כאב קל עד בינוני ואינו מהווה תפקיד בטיפול אנטי דלקתי. הוא יכול להשלים טיפול משולב עם ארקוקסיה. אופטלגין גם כן יכול להיות מסוכן אם לוקחים יותר מידי בכל יום ולמשך זמן רב מידי. רס, כל תרופה יכולה להיות מסוכנת אם נוטלים אותה לא לפי ההתוויות הנכונות. לכן, יש לקרוא את הרשום בהנחיות נטילת התרופה ולהתייעץ עם רופא המשפחה. ניתן לקחת אופטלגין לשבועיים. ובשנית אני מציין, אלו שתי תרופות שונות בפעילותן ולא ניתן להשוות ביניהן לגבי השלכות הטיפול שלהן. הן משלימות זו את זו ולא מחליפות זו את זו. המון הצלחה ובריאות שלמה !

תודה רבה על התייחסותך המהירה והמפורטת.

שלום רמי, ותודה על פנייתך. נושא שאלתך הנו שכיח מאד ואני משוכנע שרבים מהקוראים מזדהים עם תוצאות אולטרה-סאונד (U.S) אלו ומוטרדים מהממצאים בדומה לך. לגבי שאלתך הראשונה- חד משמעית - כן ! בדיקת ה US הנה תלוית טכנאי מבצע ורנטגנולוג מפענח במידה משמעותית. הבדיקה יכולה להיות רגישה מאד לזיהוי ממצאים פתולוגים כאשר היא מתבצעת בידיים מיומנות וכאשר המבצע אותה קיבל אינפורמציה ברורה מהרופא המטפל לגבי מה התמונה הקלינית ומה עליו לחפש. במקרה ולא כך הדבר, אנו רואים לעתים תשובות ממצאים שאינן תואמות תלונות קליניות/ בדיקה גופנית/ ממצאים סופיים בחדר הניתוח. אני מבין שיצאת באנרגיות שליליות מהבדיקה הראשונה, ומבלי להתייחס למה שקרה שם, דע לך, שתשובות שונות של בדיקות U.S, שבוצעו בהפרש של חודש על ידי מכשירים שונים וטכנאים שונים, הם דבר שבשגרה. לרוב, בדיקת ה MRI היא רגישה יותר לזיהוי בעיות בגידים סביב הכתף, ופעמים רבות הרופא המטפל מבקש להשלים הבירור על ידי בדיקה זו. מעט אנטומיה כעת - גיד הדו ראשי הארוך ( LONG HEAD OF BICEPS ) הוא הגיד העובר בחלקו הקדמי של מפרק הכתף וגולש למטה בהפיכתו לשריר ה"תאומים" אותו כולנו מכירים בקדמת הזרוע. ה ROTAOTR CUFF זה קומפלקס של 4 גידים האחראים על מרבית התנועה והיציבות הדינמית של מפרק הכתף. חשבו על מטרייה העוטפת את המפרק. החלק הקדמי של המעטפת זהו גיד הסאב סקפולריס ( SUB SCAPULARIS). הוא בעיקר אחראי על הסיבוב הפנימי של הכתף. החלק העליון של המעטפת מורכב בעיקר מגיד הסופרה ספינטוס ( SUPRASPINATUS). זהו הגיד העיקרי בתנועה ההרמה הקדמית של הכתף (בשילוב עם שריר הדלטואיד אשר אינו חלק מהשרוול המסובב). גיד הסופרה ספינטוס הנו ברוב המקרים הגיד הפגיע ביותר מבין הארבעה גידים והוא לרוב הראשון עם קרעים חלקיים או מלאים או הסתיידויות ושאר תחלואות. הגיד האחורי העיקרי במעטפת הנו האינפרה ספינטוס (INFRASPINATUS) האחראי העיקרי על הסיבוב החיצוני של הכתף ואליו מתלווה הגיד טרס מיינור (TERES MINOR) הנמצא מתחתיו, ולו תפקיד שולי יותר בסיבוב החיצוני. אני ממליץ בחום להקיש בגוגל ROTATOR CUFF TENDONS ולגשת לתמונות, וכך להבין המבנה המרחבי. תמונה שווה אלף מילים !! לגופו של עניין, במקרה שלך בשתי הבדיקות מדובר בנוזל סביב הגיד הארוך של הבייצפס - שכיח לראות נוזל זה בעת דלקות סביב הגיד או קרעים חלקיים. שאל את עצמך האם כואב לך מקומית בחלק הקדמי של הכתף. בבדיקה גופנית, האם הכאב מוחמר בעת התנגדות להרמה קדמית של הזרוע. גיד הסופרה ספינטוס וגיד האינפרהספינטוס שלך נצפו עם קרעים חלקיים והסתיידויות קטנות. מאד שכיח. במיוחד בגדלים שצוינו - מספר מילימטרים. לרוב זה תהליך הדרגתי רב שנים המחמיר בהדרגה. קצב ההחמרה שונה מאדם לאדם. לעתים זה נשאר סטטי ולא מחמיר, ובאחוזים לא מבוטלים, אנשים החל מגיל 40 לערך ואילך, יכולים להיות עם ממצאים אלו בכתף ולא להיות מודעים להם כלל ! אינני יודע גילך/ כמה זמן זה מטריד אותך/מה הטיפול שבוצע עד כה/ מי בדק אותך - רופא משפחה או אורתופד מומחה כתף וכו' וכו'. הייתי ממליץ לך לבצע צילום כתף פשוט לכתף (במידה וטרם בוצע) ובמידה והסימפטומים מחמירים - לשקול המשך בירור על ידי MRI. טיפולית - יש לשקול NSAIDs - תרופות נוגדות דלקת לפרקים קצרים, זריקות מקומיות של סטרואידים ( לא בתדירות של פחות מ 3 חודשים מזריקה לזריקה ) פיזיותרפיה מכוונת גידי שרוול מסובב וכמו כן טיפולים שלעתים עוזרים במסגרת רפואה משלימה אצל מטפל מוסמך. המון מידע- מקווה שישפר מצבך. שיהיה בהצלחה !

נעם שלום רב ותודה על פנייתך. אני שמח שכבר בצעת צילום, כיוון שזו בדיקה הכרחית. לפי מנגנון החבלה הישיר- לרוב ישנה פגיעה בדופן בית החזה המורכב מצלעות ושרירים בין צלעיים אשר עמוק להם ישנה מעטפת הריאות והריאות, ובבטן העליונה, איברים בטניים מתחת לשרעפת המוגנים על ידי הצלעות. לרוב אין פגיעה באיברים אלו מחבלה ב"אנרגיה נמוכה", אך צריך לעקוב. לרוב, חבלות אלו גורמות לכאב של מספר שבועות הפוחת בהדרגה. התעטשות או קינוח אף, או כל מצב של עליית לחץ בטני ושימוש בשרירים בין צלעיים מגביר הכאב. יש לעקוב נעם ולראות המגמה בתווך- תיקח משככי כאב ותיגש לרופא מטפל במידה ואין הטבה. בבהצלחה ו ... שבת שלום !

במידה ומומחה כף היד ראה אותך - הייתי נצמד להמלצותיו (יש לו את היתרון עלי של ביצוע הבדיקה הגופנית...). במידה ולא נבדקת על ידי מומחה כף היד, הייתי מציע בדיקה על ידי מומחה כף היד בהקדם. בברכה רבה !

שלום בשנית שושי ! תודה על האינפורמציה הנוספת. כאמור, הכי חשוב להיבדק בהקדם על ידי מומחה כף היד. ללא בדיקה, אינני יכול לייעץ יותר מעבר למה שכתבתי קודם. בהתאם לבדיקה, יוחלט המשך הטיפול והשלמת בדיקות לפי הצורך. אין דרכי קיצור, כיוון שרפואה לא יכולה להתבצע על גבי דפי האינטרנט. אנא גשי להיבדק בהקדם. כפי שתיארתי בתכתובת הקודמת, ישנה אבחנה מבדלת נרחבת, והשלב הראשון הוא בדיקה גופנית ממוקדת. בהצלחה רבה שושי !

הומלץ תומך למשך שלושה שבועות. אני עם זה 4 ימים. המליץ לקחת כדורי XEFO 8MG פעמיים ביום. לא לקחתי, מעדיפה ללא תרופות. בנוסף - לא דובר על פיזיותרפיה, EMG, CT, TU, MRI

אני בת 57. טיילתי עם הכלבה שלנו שהיתה קשורה לרצועה אותה אחזתי.הכלבה שלי הותקפה וננשכה ע"י כלבה שהיתה משוחחרת וללא בעלים ואז נמשכה הרצועה שהיתה על ידי הימנית ונגרם הנזק. נכון, החבלה בשורש כף היד שבצד של הזרת. החבלה והכאב אינם במרפק.לא היו לי מעולם זרמים באצבעות. זה קרה בתאריך 12/5/2017. אני עם תומך שורש כף יד מסוג מלוטרין. הנפיחות ירדה, אך אוי לתנועה לא נכונה, אני קופצת מכאב. לעתים נמשך עד לכתף. יש גם כאב בעצם האמה. העצם שבכיוון של הזרת. להוסיף שלאחר החבלה, בצד הפנימי ששל האמה, הוריד בלט בכל פעימה.

שושי שלום רב . תודה על פנייתך ! שושי, ישנה אבחנה מבדלת ארוכה לתרחיש שהצגת. כדי שאוכל להיות ממוקד בתשובה, אזדקק לעוד מספר פרטים. מהו גילך ? מה בדיוק קרה בחבלה ? מתי זה קרה ? איפה היו החבלות ? רק בשורש כף היד או גם במרפק ? האם היו לך זרמים באצבעות 4,5 גם לפני החבלה ? איזה טיפול קיבלת עד כה ? האם קובעת לתקופה מסוימת ? האם הופנית לפיזיותרפיה ? האם בוצע EMG לבירור הזרמים באצבעות או בדיקות CT או MRI ליד ? אנא נסי לענות על השאלות, ובכך, לכוון אותי יותר. בגדול, אומר שלפי מה שתיארת עד כה, נשמע שמנגנון החבלה היה ב"צד של הזרת" בשורש כף היד. ישנו עצב אולנרי שעובר באזור, ויתכן והוא נפגע מהחבלה. אפשרות אחרת, שהיתה בנוסף גם חבלה למרפק, כי גם שם, בחלק הפנימי, העצב רגיש לחבלות. חוסר היכולת לסובב האמה בחופשיות, יכול לנבוע לרוב משלושה מקומות שנחבלו, במרפק, במידה והיה שבר שלא צולם במרפק... או לאורך האמה או בשורש כף היד במפרק בין שתי העצמות הארוכות - DRUJ. "קליקים" בתנועה יכולים לנבוע מגורמים רבים - 1. תנועה לא תקינה בין עצמות המפרק - DRUJ. 2. תנועה לא תקינה של גידים באזור ה"מקפצים" מעל המפרק. 3. דלקתיות יתר סביב הגידים ונוזלים מצטברים היוצרים קולות חיכוך. 4. אי יציבות מפרקית בין עצמות כף היד, שיתכן ופוספסה בהדמיה שבוצעה. חשוב שתבדקי יסודית שושי. חשוב שתבדקי על ידי מומחה כף היד, תעברי הערכה ממצה הכוללת תשאול רפואי מעמיק ובדיקה גופנית ממקדת וכמו כן תשלימי ההדמיה המתבקשת והחסרה. אאחל לך בהצלחה !

שלום מוטי ותודה על פנייתך ! אני בטוח שקוראים רבים יזדהו עם השאלה שלך, ההופכת לשכיחה יותר בשנים האחרונות בגישות ניתוחיות שונות (לא רק בשחרור תעלה קרפאלית). ישנן מספר גישות ניתוחיות לשחרור התעלה הקרפאלית : 1. הגישה הפתוחה ה"גדולה" (הקלאסית) מצריכה פתיחה עורית של כ 2-3 ס"מ לערך. 2. הגישה הפתוחה המינימלית - מצריכה פתיחה של כ 1-1.5 ס"מ, ושימוש באביזר מתכתי מגן על העצב, בעת חיתוך הרצועה הקרפאלית (מבלי לראותה לכל אורכה בעת החיתוך). 3. הגישה האנדוסקופית - ישנה גישה של שני חתכים או גישה של חתך אחד. בעבר, בתחילת ביצוע האנדוסקופיות, היו משתמשים בשני חתכים. כ 1 ס"מ כל אחד, ובשנים האחרונות מבוצע לרוב רק חתך רוחבי אחד כ 1 ס"מ . מוחדר צינור מתחת לעור ולהב החותך את הרצועה. בהיבט הבטיחותי, כולן בטוחות. (ישנם מאמרים לכאן או לכאן בנושא ההשוואה ביניהן). בגדול, אם המנתח מנוסה וזהיר - אחוזי ההצלחה גבוהים מאד ואחוזי הסיבוכים נמוכים מאד. לכן,עדיף שהמנתח בו בחרת, יבצע את הפרוצדורה בטכניקה שהוא הכי רגיל ומנוסה בה. זה הסוד להצלחה. בהיבט האסתטי - אין הבדל בגודל הצלקת בין הגישה האנדוסקופית ובין הגישה ה"פתוחה מינימלית" - בשתיהן זה כ 1 ס"מ. (יש כאן אלמנטים שיווקיים שאולי יכנסו למשוואה כאשר מציגים לך ניתוח כלשהו). בהיבט הפיננסי - מבחינתי כמנתח, זה הנושא השולי בחשיבותו (לאין ארוך פחות חשוב מהצלחת הניתוח והקטנת הסיכונים...). כמובן שהגישה האנדוסקופית תהיה היקרה ביותר מבחינת העלויות. לגבי ההצהרה שלך ש... "חווית המטופל והחלמה וכו', עדיף אנדוסקופי." לא מובן לי מאיפה הביטחון להציג זאת כך - כנראה ממקור שיווקי על ידי המנתח עמו שוחחת, כיוון שאני יכול להבטיח לך, כאחד שביצע את כל הגישות השונות, שאין ממש בכך. הגישה המינימלית הפתוחה והגישה האנדוסקופית מלוות באותו משך ניתוח (דקות ספורות) ומשך החלמה (ימים ספורים של התאוששות). אך זו היא רק דעתי האישית... בברכה רבה, והצלחה בכל מקרה !

שלום רב איריס. כתף קפואה- FROZEN SHOULDER או בלשון מקצועית ADHESIVE CAPSULITIS היא מצב בו קיימת הגבלה ניכרת, מלווה בכאב בכתף. ישנם גורמים רבים להתפתחותה, וגורמי סיכון שונים, אך פעמים רבות, המקור אינו ידוע. מעטפת המפרק (קפסולה) הופכת מעובה ומודלקת עם ריכוז מוגבר של כלי דם ותגובה דלקתית. הבשורה הטובה - לרוב זהו מצב בר חלוף. לרוב לא סובלים מכך שנים רבות. לרוב אין צורך להגיע לפתרון ניתוחי (למרות, שלעתים אין מנוס). לשאלתך - הטיפול הראשוני כולל : 1. נוגדי דלקת פומיים , 2. חימום מקומי ועידוד תנועתיות בפזיו/הידרו תרפיה , 3. משככי כאב מלווים בתהליך הפיזיותרפיה עקב הכאב הנלווה. 4. זריקת סטרואידים תקופתית מהווה חלק אינטגרלי בתהליך ומקלה לרוב על הסימפטומים, 5. שלילת פתולוגיות אחרות בכתף על ידי הדמייה מתאימה ונטרול גורמי סיכון סיסטמיים (כדוגמת איזון רמות סוכר גבוהות...). במידה וטיפול "שמרני" אינו עוזר לתקופה ממושכת, ואף יש החמרה, ניתן לבצע הרדמה כללית , מניפולציה של הכתף' כשהמטופל בתנוחת ישיבה, ושחרור ההידבקויות הפנימיות. בנוסף מבוצעת גישה מינימלית למפרק הכתף על ידי ארתרוסקופייה ושחרור הקפסולה המעובה והטריית ריקמה דלקתית. לאחר מכן ממשיכים לבצע פיזיותרפיה למנוע הישנות מהירה של ההידבקויות. לרוב זה עוזר. מקווה שמצבך ישתפר בקרוב, גם ללא התערבות ניתוחית. בהצלחה !