עקמת בגב

ב-8 מקרים מתוך 10, הגורם לעקמת אינו ידוע ולכן עקמת מכונה מחלה אידיופתית - שסיבתה אינה ברורה. היא אינה קשורה לדברים כמו יציבה גרועה, פעילות גופנית או תזונה. עם זאת, הגנים עלולים להגביר את הסיכוי לעקמת בגב, שכן היא נוטה להופיע במשפחות[3].

לעיתים רחוקות יותר, עקמת בגב עלולה להיווצר בעקבות המצבים הבאים:

• עקמת מולדת – מום מולד שגרם לעצמות בעמוד השדרה לא להתפתח כראוי ברחם[3].
• עקמת עצב-שריר – מצב בריאותי שמשפיע על עצב או שריר כגון שיתוק מוחין או ניוון שרירים[3].
• עקמת ניוונית - עקמת ניוונית מתרחשת בתדירות הגבוהה ביותר בעמוד השדרה המותני (בגב תחתון) ומשפיעה בעיקר על אנשים בני 65 ומעלה. לעיתים קרובות היא מלווה בהיצרות עמוד השדרה או בהיצרות של תעלת עמוד השדרה, אשר לוחצת על העצבים ומקשה על תפקודם. עקמת זו היא לעתים קרובות מינורית יחסית[3].
• פגיעות שונות בעמוד השדרה עקב תאונה או מחלה כמו אוסטאופורוזיס ודלקת מפרקים[1].

בדיקה גופנית - הבדיקה הסטנדרטית שנהוג לבצע לאבחון עקמת בגב היא בדיקה גופנית בשם Adam's test – בדיקה שבה מתכופפים קדימה עם רגליים צמודות, ברכיים ישרות וזרועות חופשיות. בזמן הזה הרופא/ה יתבונן מאחור כדי לבדוק אם יש הבדל בצורת הצלעות בכל צד. בצורה זו ניתן לגלות יותר בקלות אם יש אסימטריה מבנית בעמוד השדרה וקיימת עקמת בגב. בנוסף לכך, בזמן העמידה הרופא/ה ייבחן אם הירכיים והכתפיים באותו הגובה, כמו גם אם הראש נמצא במרכז האגן. בדיקה של עמוד השדרה בזמן תנועה יכולה גם היא להיעשות. בדרך כלל, על מנת לשלול סיבות אחרות לעיוות בעמוד השדרה, ייבדקו גם אי שוויון באורך הגפיים, בעיות עצביות או בעיות פיזיות אחרות[4].

צילומי רנטגן - במידה וקיים חשד לעקמת בגב, צילומי רנטגן יספקו תמונות ברורות של העצמות בעמוד השדרה. הצילומים מאפשרים לראות את המיקום המדויק של העקומה ולמדוד עד כמה היא חמורה. לרוב[4].

בדיקת CT – בדיקה זו יכולה להראות את הצורה והגודל של תעלת עמוד השדרה, כמו גם את השינויים המבניים והרקמות סביבה[3].

בדיקת MRI - בדיקה זו יכולה להראות את חוט השדרה, שורשי העצבים שמסביב, כמו גם מקרים של הגדלה, ניוון ועיוותים באזור[3].

לרוב, עקמת בגב מעל 25 מעלות נחשבת למשמעותית ודורשת טיפול, בהתאם לגיל המטופל/ת[4]. עקומות העולות על 45 עד 50 מעלות נחשבות קשות ולעיתים דורשות טיפול אגרסיבי יותר[3].

גורמי סיכון לפיתוח הסוג הנפוץ ביותר של עקמת כוללים[1]:

• גיל - סימנים ותסמינים מתחילים בדרך כלל בגיל ההתבגרות.
• מגדר - למרות ששני המינים מפתחים עקמת קלה בערך באותה השכיחות, נשים בעלות סיכון גבוה יותר להחמרת העקמת ולצורך בטיפול.
• היסטוריה משפחתית - עקמת יכולה להיות תורשתית ולהופיע במשפחות, למרות שלרוב הילדים עם עקמת בגב אין היסטוריה משפחתית של המחלה.

לרוב, אנשים עם עקמת בגב סובלים מצורה קלה של ההפרעה. עם זאת, עקמת עלולה לעיתים לגרום גם לסיבוכים כגון[1]:

• בעיות נשימה – במקרה של עקמת חמורה, כלוב הצלעות עלול ללחוץ על הריאות, מה שמקשה על הנשימה.
• בעיות גב - אנשים שסבלו מעקמת בילדות עלולים להיות בעלי סיכוי גבוה יותר לסבול מכאבי גב כרוניים בגיל מבוגר יותר, במיוחד אם העקמת הייתה חריגה ולא טופלה.
• מראה חיצוני - ככל שהעקמת מחמירה, כך היא עלולה לגרום לשינויים בולטים יותר במראה החיצוני, כגון חוסר אחידות בירכיים ובכתפיים, צלעות בולטות וסטייה של המותניים והגוף לצד. אנשים עם עקמת הופכים לעתים קרובות למודעים יותר לגבי המראה שלהם.

בעת תכנון הטיפול, נשקלים כמה פרמטרים: מיקום העקמת, חומרת העקמת, גיל המטופל/ת ומספר שנות הגדילה שנותרו (במקרה של מתבגרים). בהתחשב בגורמים אלו, ניתן יהיה להעריך את הסבירות שהעקמת תחמיר או לא, ובהתאם להציע את אפשרות הטיפול הטובה ביותר. חשוב לציין שלרוב, העקמת קלה ואינה דורשת טיפול[4].

במידה והוחלט על טיפול בעקמת בגב, ישנם כמה טיפולים מרכזיים אפשריים:

מעקב - אם עקומת עמוד השדרה נמוכה מ-25 מעלות או אם המטופל/ת כמעט מבוגר/ת, ייתכן ויומלץ על מעקב בלבד, כדי לוודא שהעקמת לא מחמירה. נהוג לבצע צילומי רנטגן בערך כל 6 עד 12 חודשים, עד בגרות מלאה של המטופל/ת[4].

מחוך אורתופדי - אם העקמת בגב היא מעל 25 מעלות אך היא אינה חמורה, וקיים חשש להחמרה במצב, יומלץ על שימוש במחוך. תדירות השימוש במחוך נקבעת בהתאם להמלצת הרופא/ה ומטרתו היא להטות את הגב לכיוון הנגדי של העקמת. למרות שהוא לא מיישר עקומה קיימת, המחוך מפחית באופן משמעותי את שכיחות החמרת העקמת, כמו גם מונע לעיתים קרובות את הצורך בניתוח[4].

ניתוח יישור גב – במקרים בהם יש עקמת חמורה והחמרה למרות השימוש במחוך, ייתכן שיומלץ על ניתוח. מטרת הניתוח היא ליישר רק את עצמות עמוד השדרה הגורמות לעקמת. לאחר יישורן מונחים שתלי עצם המאחדים את החוליות, ומוטות מתכת השומרים על היישור בזמן האיחוי. כיום ניתן לבצע בחלק מהמקרים גם ניתוח זעיר פולשני. בניתוח זה החתכים קטנים יותר ונעשה שימוש באנדוסקופיה (מצלמה) ובהנחיה באמצעות הדמיה במהלך הניתוח. ניתוח זה פעמים רבות משפר את דיוק וממזער את הטראומה של הרקמות, אך הוא מתאים למקרים מסוימים, בהתאם לשיקול דעתו של הרופא/ה. עקמת חמורה שאינה מטופלת עלולה בסופו של דבר להחמיר ולהשפיע על תפקוד הריאות, עם זאת, היתרונות של ניתוח צריכים להישקל מול הסיכונים. למרות שאחוז גדול מחולי עקמת נהנים מהצלחת הניתוח, אין ערובה לכך שהניתוח יעצור את התקדמות העקמת וישפר את התסמינים אצל כל אחד[2].

מאחר שהגורם למחלה אינו ברור, לא ידוע על פעולות ספציפיות שעוזרות או תורמות לעקמת. באופן כללי, לאנשים עם עקמת אין הגבלות לפעילויות כלשהן, ופעילות גופנית עשויה לשפר את הבריאות והרווחה הכללית[5].

עקמת היא אמנם מצב נפוץ יחסית שלרוב לא דורש טיפול, אך מאחר שקיימים מצבים בהם טיפול עשוי למנוע סיבוכים עתידיים, בכל מקרה של חשד מומלץ לפנות בהקדם לרופא/ה. חשוב לזכור שעקמת בגב מופיעה לרוב בגיל ההתבגרות, שבמהלכו מופיעים שינויים גופניים רבים, ולכן יש לשים לב לתופעה בעיקר בגילאים אלו ולמנוע בעיות עתידיות.

כירופרקטיקה, ביופידבק, גירוי חשמלי של השריר וטיפולים אלטרנטיביים אחרים, לא נמצאו יעילים במחקרים בשיפור מצב העקמת[5].

התמודדות עם עקמת בגב יכולה להיות קשה עבור מתבגרים/ות, שכבר מתמודדים ממילא עם אתגרים פיזיולוגיים וחברתיים אחרים. כעס, חוסר ביטחון ופחד, אלו רגשות שעלולים לצוץ עם אבחון עקמת בגב. לקבוצת חברים חזקה ותומכת יכולה להיות השפעה חיובית משמעותית. כמו כן, שקלו להצטרף לקבוצת תמיכה להורים ולילדים עם עקמת. חברי קבוצת התמיכה יכולים לספק עצות, להעביר חוויות ולעזור להתחבר לאחרים המתמודדים עם אתגרים דומים[5].